זכרי נ' עמר ואח'

פסק דין

תביעה קטנה בגובה 1,446 ₪ - נזקי תאונת דרכים.

ביום 15.6.09 בשעת בוקר ארעה תאונת דרכים בה היו מעורבים שני כלי רכב: הונדה אקורד מ.ר. 99-112-59 נהוג בידי התובעת ומיצובישי מגנום מ.ר. 72-237-57 נהוג בידי הנתבע 1. הנתבעת 2 היא המבטחת של הנתבע 1. התובעת והנתבע 1 העידו בבית המשפט.

התאונה ארעה ברחוב שרת בהוד השרון. אין חולק כי התובעת נהגה את רכבה ברחוב האמור מכיוון מזרח למערב. המדובר בכביש צר חד נתיבי ודו מסלולי. לטענת התובעת, הבחינה היא ברכב הנתבע 1 שנסע לפניה, כאשר לפתע החל נוסע אחורנית. רכב הנתבע נכנס כשפניו אחורנית לחניה הנמצאת בשול הימני של הכביש, ואז לפתע יצא מהחניה ופנה שמאלה. התובעת הסטה את רכבה שמאלה כדי לא לפגוע ברכב הנתבע 1, אך לא הצליחה להימנע מתאונה, ורכב הנתבע 1 פגע ברכב התובעת בחלקו הימני האחורי (התמונה ת/1). בחקירתה בבית המשפט אישרה התובעת כי ראתה את רכב הנתבע ממרחק, אך כיוון שהעריכה את המרחק כך שיספיק להיכנס לחניה באופן שיאפשר לה לעבור – לא האטה את מהירות נסיעתה.

הנתבע 1 אישר בעדותו כי הסיע את רכבו אחורנית בניצב לכביש המדובר. לטענת הנתבע 1 ביקש הוא לנסוע אחורנית בשביל (ולא בחניה) המוביל לבית אדריכלית עבורה ביצע עבודה. הנתבע 1 אישר שראה את רכב התובעת, אך היא היתה במרחק של כ-100 מ'. במהלך הסיבוב הסתכל הנתבע 1 במראות הצד ולא לכיוון התובעת. הנתבע 1 הכחיש כי הפנה את רכבו שמאלה, וטען כי הנתבעת היא שהתנגשה ברכבו בעת נסיעתו אחורנית. לדברי הנתבע 1 חלק הרכב שלו שפגע ברכב התובעת הוא הטמבון השמאלי הקדמי.

הנזק שנגרם לרכב התובעת בתאונה תואם את גרסתה, אולם גם את גרסת הנתבע 1, ואין בכך כדי לסייע לבית המשפט להכריע בין הגרסאות הנוגדות.

שמעתי את הצדדים לפני והחלטתי כי גרסת התובעת מסתברת יותר מגרסת הנתבע 1. גרסת הנתבע 1 בבית המשפט אינה תואמת את הדברים שרשם בהצהרתו לחברת הביטוח (אחד הנספחים לכתב ההגנה). בטופס האמור רשם הנתבע 1 כי התובעת שראתה אותו מנסה לחנות, עצרה 20 מטרים מאחוריו ופתאום פגע בו רכב התובעת. הנתבע 1 לא טען בהצהרתו שביקש לנסוע אחורנית על שביל אלא שנכנס לחניה, ובעדותו בבית המשפט לא הזכיר הנתבע 1 את עצירת התובעת. עוד טען הנתבע 1 בהצהרתו כי התובעת בקשה ממנו סליחה – טענה עליה לא חזר בעדותו. כל אלה, לצד חוסר האמון הבסיסי בגרסה לפיה הנתבע אכן ביקש לנסוע אחורנית כברת דרך על שביל, כמו גם התרשמותי הישירה מן העדים, הובילוני לקבוע כי יש להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבע 1.

אני קובע אפוא כי התאונה התרחשה כפי שתארה התובעת. בתרחיש זה יש לנתבע 1 אחריות ברורה לקרות התאונה ולנזק שנגרם לרכב התובעת. הנתבע 1 יצר סיכון בכביש, בכך שנסע אחורנית וחסם, פשוטו כמשמעו, את נתיב הנסיעה לכיוון אחד בכביש צר. הנתבע 1 ראה את רכב התובעת מתקרב, ובכל זאת נסע אחורנית ומיד אחר כך פנה שמאלה מבלי להתחשב בכך שהתובעת ממשיכה בנסיעה. לנתבע 1 חובת זהירות מושגית וקונרקטית כלפי כל באי הדרך, ובחובות אלה לא עמד.

עם זה, יש לקבוע כי לתובעת אשם תורם בשיעור 25% לקרות התאונה. התובעת הבחינה ברכב הנתבע 1 כשהוא מבצע נסיעה אחורנית לתוך חניה. אמנם התובעת לא העריכה כי מיד לאחר מכן יסיע הנתבע 1 את רכבו לפנים ויפנה שמאלה מבלי להתחשב בתנאי הדרך, ואולם אדם סביר צריך היה להאט כך שיקדם פני כל סכנה מסתברת.

לא היתה מחלוקת לפני בנוגע לגובה הנזק בו נקבה התובעת בכתב תביעתה. הנזק הישיר עומד על סך של 1,096 ₪, ובניכוי 25% - 822 ₪.

הנתבעים יפצו אפוא את התובעת בסך של 822 ₪ וכן הוצאות משפט בסך 300 ₪ - בסך הכול 1,122 ₪, בתוך 30 יום מיום ההמצאה. לא ישולמו הסכומים במועד – יישאו הם הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, ח' שבט תשע"א, 13 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: