זכות הקיזוז של חב' קבלנית כלפי חב' כוח אדם שלא שילמה משכורות של עובדים זרים

רקע

מונחת בפני שתי תביעות כספיות אשר אוחדו בסך כולל של 55,016 ש"ח.

וורק אפ בע"מ (להלן: "התובעת"), הינה חברת כוח אדם המספקת, בין היתר, עובדים זרים לעבודות בענף הבניה. ביום 22/05/05 חתמו חברת מליבו ישראל בע"מ (להלן: "הנתבעת") בתיק 43168/06, וכן חברת מליבו בניה בע"מ (להלן: "הנתבעת") בתיק 43178/06, על הסכם השכרת שירותי עובדים לענף הבניה בהם היו מעוניינות הנתבעות. בין הצדדים נחתם הסכם (צורף כנספח א' לכתב התביעה). בין היתר סוכם כי בגין כל שעת עבודה תשלמנה הנתבעות סך של 41 ש"ח אשר יכלול את שכרם של הפועלים וכן את זכויותיהם הסוציאליות.

בהתאם להסכם האמור סיפקה התובעת לנתבעות מעת לעת פועלים לאתרים הבאים :

לאתר בניה  "בוכמן מודיעין" החל מחודש יוני ועד דצמבר 2005.

לאתר בניה "אתגר פתח תקווה" החל מחודש אוגוסט ועד דצמבר 2005.

לאתר בניה "טבע ירושלים" החל מחודש יוני ועד דצמבר 2005.

בגין אספקת עובדים לאתר בניה בוכמן מודיעין נותרו הנתבעות חייבות סך של 9,499 ש"ח.

בגין אספקת עובדים לאתר בניה אתגר פתח תקווה נותרו הנתבעות חייבות סך של 40,268 ש"ח.

בגין אספקת עובדים לאתר בניה טבע ירושלים נותרו הנתבעות חייבות סך של 3,814 ש"ח.

לאחר שכל ניסיונות התובעת לגבות את החוב האמור העלו חרס, לא נותרה בידיה כל ברירה אלא להגיש תביעה זו כאשר סכום החוב צמוד ומשוערך ליום הגשתה.

הנתבעות הכחישו טענות התובעת בדבר קיום חוב כלשהוא. הן הבהירו, במחצית חודש יוני 2005 נכנס לתוקפו נוהל חדש ולפיו משרד התעשייה והמסחר חדל מלהנפיק אשרות שהייה לפועלים זרים לצורך עבודתם בחברות בניה. ההיתרים ניתנו לתאגידים אשר הוקמו בהתאם לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם תשנ"ו- 1996 באותה תקופה ונבחרו במכרז על ידי משרד התעשייה והמסחר, תוך שחברות הבניה נדרשו לרכוש את השירותים מאת חברות כוח אדם כדוגמאת התובעת.

עד לאותה עת פעלו באתרי הנתבעות פועלים זרים באמצעות חברות כוח אדם פרטיות, ובין היתר באמצעות חברת גל משי בניה ופיתוח בע"מ. משנכס הנוהל החדש לתוקפו התקשרו הנתבעות עם התובעת לשם המשך העסקתם של אותם  הפועלים באתרי הנתבעות, אך זאת דרך התובעת.

התשלומים אשר שולמו על ידי הנתבעות לתובעת  נועדו לכסות, בין היתר, את שכר העבודה של העובדים הזרים וכן את ההוצאות הנלוות בהתאם להנחיות משרד התעשייה והמסחר. לתדהמתן של הנתבעות התברר כי התובעת נמנעה מלשלם את שכר העובדים לחודש יוני. לאור זאת, החלו להגיע תביעות מצד עובדים בטענה כי לא קיבלו את שכרם. גם פיצויי הפיטורין בגין תקופת עבודתם באתרי הנתבעות לא שולם על ידי התובעת. הפועלים הפנו את תביעתם ישירות כנגד הנתבעות בבית הדין לענייני עבודה.

משכך טוענות הנתבעות כי הן זכאיות לקזז את הסכומים אשר שולמו על ידן, הכוללים שכר העבודה (74,962 ש"ח) וזכויות סוציאליות בסך כולל של 187,000 ש"ח (אישורי התשלום צורפו כנספח ו' לת.ע.ר של הנתבעות).

בתצהיר עדות ראשית משלים אשר הוגש מטעם התובעת נטען כי בתביעות אשר התובעת הייתה צד להם שולמו סך של 337,272 ש"ח וזאת במסגרת של הסכמי פשרה אשר נחתמו בין התובעת ובין הפועלים.   

דיון

לדידי, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עברתי על הראיות והמסמכים המצויים בתיק, מצאתי לנכון לדחות את התביעה והכל כפי שיפורט להלן.

נטל השכנוע

הטוענת טענה החשובה לעמדתה במשפט נושאת בנטל השכנוע להוכחתה, כך תובעת המבקשת סעד, נושאת בנטל  השכנוע שנתקיימו כל העובדות המהוות  את עילת התובענה, קרי, עובדות אשר את התקיימותן מתנה הדין המהותי  על מנת לזכות בסעד המבוקש, (ראה ע"א 642/61 טפר נ' מרלה פ"ד טז 1000, 1005 - 1004 וכן ע"א 641/66 שפיר נ' קליבנסקי   פ"ד כ"א (2) 358, 364).

לעניין נטל השכנוע - ההלכה היא, שכאשר טענת ההגנה היא מסוג "הודאה והדחה"  נטל הראיה והשכנוע רובץ על כתפיי הנתבעת. ראה, למשל, ע"א (חיפה) 4224/99  משה אסאו נ' בנק דיסקונט לישראל, תק-מח 2000(2), 1576, 1579.

בתיק זה עיקר טענות הנתבעות, מדוע הן פטורות מלבצע התשלום המבוקש מתבססת על עילת קיזוז. משכך, המדובר ב"הודאה והדחה", כאמור לעיל.

בטרם אדון בטענות הגנתן של הנתבעות מן הראוי לבחון את התנהלות התובעת בכל הנוגע להתקשרות בין הצדדים.

חובות התובעת כלפי הפועלים