זכות העיכבון גוברת על סעד של עיקול

הרקע להתדיינות

1.       המבקשים 1 - 4 ביקשו פסק דין הצהרתי כי מגיע להם מלוא החוב הפסוק שנפסק לחובת המשיב 5, בתביעות שהגיש כנגדו המבקש 5; וכי זכויותיהם - כל אחת על פי מהותה - עדיפות על פני העיקולים שהטילו המשיבים 1 - 4, בהליכי הוצל"פ שהם מנהלים כנגד המבקש 5.

          מנגד טוענים המשיבים 1 - 4 כי סכום חובו הפסוק של המשיב 5 מגיע להם, וכי זכויותיהם עדיפות על פני אלה של המבקשים 1 - 4, או לפחות על פני חלק מאותן זכויות.

2.       המבקשים 1 - 4 והמשיבים 1 - 4 הם שתי קבוצות, משני צידי המתרס, שאנשי כל אחת מהן נושים במבקש 5, מר הרצל כנפי (להלן: הרצל).

          חובו הפסוק של המשיב 5, מר אליהו בראנץ (להלן: בראנץ) הוא כלפי הרצל.

          בראנץ שילם כבר חלק ניכר מהחוב הפסוק, וב"כ הודיע לביהמ"ש כי בכוונתו לשלם את מלוא סכום החוב. על כן, בראנץ הוא, למעשה, בגדר משיב "פורמלי", והוא לא נטל חלק בהליך בתיק דנן.

          שתי הקבוצות היריבות הן כשניים האוחזים בטלית - אותה "טלית" היא סכום חובו הפסוק של בראנץ כלפי הרצל - וכל אחת מהן טוענת: שלי היא.

          המבקש 1, מר יוסי גנח (להלן: גנח), והמבקש 2, מר רפאל כנפי (להלן: רפאל) הם אחיו של הרצל. המבקשת 3, גב' פנינה מאור (כנפי) (להלן: פנינה) היא גרושתו של הרצל. המבקש 4, עו"ד שמואל אריאלי (להלן: עו"ד אריאלי) הוא ב"כ של הרצל, שייצג אותו בהליכים שיפורטו להלן ומייצג את כל המבקשים בתובענה דנן.

המשיבים 1 - 4: ה"ה סימון מרבר, אהרון בסל, דוד ורדי, וכן - חב' יהלומי גלרון בע"מ,

הם, כאמור, נושים של הרצל.

          לשם נוחות יכונו להלן המבקשים 1 - 4: "המבקשים", ככל שיהיה מדובר בכולם יחדיו; והמשיבים 1 - 4 יכונו: "המשיבים".

3.       להלן, בתמצית, השתלשלות הדברים הרלבנטית לענייננו:

          בשנת 1994 הגיש הרצל שתי תביעות כנגד בראנץ וכנגד חברה שבשליטתו, בתיקים

א 2536/94 ו- א 2437/94, בבימ"ש השלום בנתניה.

          ביום 16.12.99 ניתן פסק דין לזכות הרצל, בשתי התביעות, ובתחילת שנת 2000 ערער בראנץ על פסק הדין לביהמ"ש המחוזי בתל-אביב. לבקשת בראנץ, ניתן צו לעיכוב ביצוע פסק הדין, כנגד הפקדת סך 450,000 ש"ח בביהמ"ש המחוזי.

          ביום 9.11.00 ביטל ביהמ"ש המחוזי את פסק הדין והחזיר את הדיון לבימ"ש השלום.

          ביום 3.9.01 ניתן על ידי בימ"ש השלום בנתניה פסק דין שני, שבו התקבלו תביעותיו של הרצל כנגד בראנץ.

          הרצל פתח בלשכת ההוצל"פ בנתניה תיק הוצל"פ (מס' 1614687018) לביצוע פסק הדין. סכום החוב בתיק זה הוא מושא המחלוקת בתובענה דנן.

          בראנץ ערער גם על פסק הדין השני של בימ"ש השלום בנתניה, וביצועו עוכב, כנגד השארת סכום הפיקדון הקודם בקופת ביהמ"ש המחוזי, עד גמר הדיון בערעור.