זכות ההורה המשמורן להעתיק את מקום מגוריו

בראשיתה  - תביעת משמורת; במהותה - התנגשות בין זכויות - זכות ההורה המשמורן להעתיק את מקום מגוריו מול זכות ההורה הלא משמורן לקשר רציף ותכוף עם בתו; באחריתה - על מי האחריות לקיום הסדרי הראיה, בשל המרחק הגיאוגרפי שיזמה האם, ההורה המשמורן, - אלו הסוגיות שהונחו לפתחי.

תמצית העובדות וההליכים: -

1.         הקטינה ג.י. ילידת 29/7/98 נולדה להורים שלא נישאו זה לזה (להלן: ".י."  ו/או "הקטינה"). בהיות .י. בת שנה ו - 11 חודש, הגיעו הוריה להבנות באשר למשמורתה בידי האם (ס' 2 להסכם), מזונותיה (ס' 3-7 להסכם), הסדרי ראיה בין .י. לבין אביה (ס' 8-9 להסכם) ושונות (ס' 10-12 להסכם). הסכם מיום 18/6/00 לא אושר  ולא ניתן לו תוקף של פס"ד (להלן: "ההסכם בין ההורים").

2.         ביום 26.6.05, בהיות .י. במשמורת אמה שבע שנים, מגיש אביה, התובע, תביעה להעברת המשמורת מהאם אליו.

3.         על שלושה טעמים מרכזיים עמדה תביעתו: -

א.        חוסר יציבות שורשי בחיי האם הוא חוט השני בהתנהלותה, לטענתו.

בשבע שנות חייה של הקטינה החליפה אמה שבע פעמים את מקום מגוריה, גם במהלך שנת לימודים, ואף החליפה מקומות עבודה מס' פעמים;

ב.         האם מפרה את הוראות ההסכם, אינה משתפת את האב בחינוך הקטינה ובמעברי המגורים, אלא מיידעת אותו בדיעבד;

ג.         לקטינה ולתא המשפחתי החדש שיצר האב (אשתו, בתה והבת המשותפת) קשר חם וראוי ובשל טובת הקטינה, הזקוקה לבית יציב, יש להעבירה למשמורתו.

4.         בקשה למתן צו מניעה זמני, במעמד צד אחד, המורה לאם להימנע מלהעתיק את מגוריה של הקטינה מצפון הארץ למרכז הארץ, מוגשת באותו יום. לדבריו -

"הנני חושש שמא המשיבה תעתיק את מקום מגוריה של הקטינה למרכז הארץ ובכך תגרום לנתק ולסיכול הקשר העמוק ביני לבין הקטינה, ועל כן עותר אני לכבוד בית המשפט ליתן צו מניעה זמני כנגד המשיבה אשר ימנע ממנה להעתיק את מקום מגוריה של הקטינה למרכז הארץ".

(ס' 17 לתצהיר).

מעבר המגורים לתל -אביב המתוכנן ע"י הנתבעת התברר לו ,לטענתו,  משיחה תמימה עם בתו.

5.         נעתרתי לבקשה, הוריתי על הגשת תסקיר פ. סעד וקבעתי לדיון במעמד הצדדים.

6.         בתגובתה המפורטת והמנומקת עותרת הנתבעת לביטול צו המניעה מהטעמים הבאים: -

·        התובע ידע למעלה מחודש ימים, טרם הגשת הבקשה, אודות המעבר לתל אביב (במהלך שיחה משותפת עם מחנכת הכיתה);

·        הגשת הבקשה, בשיהוי של כחודש וחצי, נועדה להעמיד את הנתבעת "בין הפטיש לסדן" האם שינתה את מצבה לרעה (תום חוזה השכירות, השקעת משאבים בהקמת מקור פרנסה חלופי והעדר פרנסה במקום המגורים הנוכחי, חשיפת האם לנזקים כבדים בשל קריסת העסק אותו הקימה...);

·        מאידך ביטול הצו לא יגרום נזק של ממש למבקש, האב נייד וממילא רוכזו הביקורים בסופי שבוע;

·        השארת צו המניעה הזמני על כנו מהווה פגיעה אנושה בזכות יסוד של האם;