זכויותיו ומעמדו של בעל זכויות בקרקע שהופקעה לצורכי ציבור

השופט י' אנגלרד:

1. ערעור זה נוגע לזכויותיו ולמעמדו של בעל זכויות בקרקע שנפגעה כתוצאה מהפקעת חלק
ממנה לצורכי ציבור לשם סלילת כביש. במרכז הערעור עומדת שאלת היחס בין שתי הוראות
המצויות בחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה1965-, והן סעיפים 197)א( ו190-)א()1( לחוק.
אקדים ואומר כי הסוגיה של הפקעת קרקעות כולה עוברת שינויים מהותיים, בין היתר,
כתוצאה מחקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אשר העניק בסעיף 3 שבו הגנה חוקתית
לקניינו של אדם. אזכיר בהקשר זה את פסק דינו של בית משפט זה בפרשת ע"א 5546/97,
6417 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה קריית אתא ואח' נ' הולצמן ואח' )טרם פורסם(,
אשר ביטל לאחרונה את ההלכה שנפסקה בפרשת ע"א 377/79 פייצר נ' הוועדה המקומית לתכנון
ובנייה רמת-גן, פ"ד לה)645 )3. יתרה מזו, כפי שיעלה גם מן הדיון בסוגיה שלפניי,
קיים חוסר תיאום בין הוראות החוק השונות, העוסקות בתכניות בנייה ובהפקעות, המכביד
על החלה עניינית של הדינים. מן הראוי כי גורמי החקיקה יתנו את דעתם על הסדרה אחידה
ועקבית של הסוגיה כולה, וזאת על רקע ההלכות שהתפתחו בפסיקה ועל רקע הביקורת שנמתחה
עליהן ועל החקיקה גם יחד.