זכויות האשה בפנסיה של בעלה שהוכרז כפושט רגל

1.         בהחלטת כב' השופטת יהודית שיצר, מיום 4/6/02 , ניתן צו לכינוס נכסיו של מר אברהם בר, לבקשתו.

בהחלטת כב' השופט אילן שילה מיום 1/8/03, הוכרז מר בר כפושט רגל.

לאחר הדיון שנערך לפני ביום 26/6/06,  נותרו פתוחות חמש מהבקשות שהוגשו במסגרת ההליך, כאשר שלוש מהן נסבות בצורה כזו או אחרת על מהות החלטתו מיום 30/11/05 של עו"ד זהר גרינברג, הנאמן על נכסי החייב (להלן: "הנאמן").

החלטת הנאמן ניתנה בהתייחס לתביעת החוב מיום 1/3/04, שהוגשה מטעם גב' שרה בר (גרושתו של החייב).

מלכתחילה, הגשת תביעת החוב כמעט שנתיים לאחר מתן צו הכינוס, התאפשרה בהתאם להארכת המועד שניתנה בהחלטת הנאמן מיום 16/10/05

בתביעת החוב, בה טענה גב' שרית בר, בין היתר, כי-

"...בתאריך הכינוס, דהיינו: ביום 4.6.02 החייב הנ"ל היה והוא עודנו חייב לי סך של 168,158 ש"ח...בגין פס"ד בתיק הוצל"פ (כפר סבא)...סכום זה אושר ע"י החייב בבקשתו למתן צו כינוס והיא יתרת החוב בלשכת ההוצל"פ נכון ליום 5.5.02.

כן אני מצהירה כי לפי מיטב ידיעתי לא קיבלתי ולא קיבל כל אדם אחר עבורי את סכום תביעתי הנ"ל, במלואה או בחלקה, וכי אין לי כל בטוחה מאיזה סוג שהוא להבטחת תביעתי או חלק ממנה, למעט: 48% מתשלומי פנסיה שזכאי החייב לקבל ממשטרת ישראל".

(נספח ז' לבש"א 13541/06).

בהחלטתו מיום 30/11/05 קבע הנאמן, בין היתר-

"הגשת תביעת חוב מלמדת, לכאורה, כי הנושה תובעת חוב שאינו מובטח. אם לא כן, מדוע הגישה תביעת חוב? אולם מעיון בתביעת החוב המקורית ומעיון במסמכים הנוספים שהוגשו לי ברור לי כי הנושה לא רואה עצמה כנושה בלתי מובטחת. בנסיבות אלה עלי לקבוע כי עד כמה שהדברים אמורים בנושה, יש לדחות את תביעתה שבתביעת החוב, ככל שתביעה זאת היא תביעה של נושה בלתי מובטח...לסיכום: אני דוחה את תביעת החוב של הנושה לחוב המגיע לה כנושה לא מובטחת, ככל שתבעה סכום כזה בתביעת החוב. הנושה לא תהיה זכאית להצביע באסיפת הנושים הבלתי מובטחים. החלטה זאת אינה גורעת מזכותה הקניינית של הנושה בפנסיה של החייב, בשיעור של 47% וזכות זאת תעמוד לזכותה עד אשר יסתיים פירעון הסכום שנקבע בהליכים המשפטיים הנזכרים לעיל.

סכום זה היה, ליום 17/1/2000, סך של 94,102 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית עד לפירעון בפועל. בתאריך מתן החלטה זאת היה הסכום סך של 132,032 ש"ח . מסכום זה יש להפחית כל סכום ששולם לנושה על ידי החייב או מכוחו מכל מקור שהוא תוך שערוך מתאים".

(עמ' 2 ו-7 להחלטה, נספח ט' לבש"א 13541/06). 

במילים אחרות, גב' שרה בר הגישה תביעת חוב על סכום של 168,158 ש"ח, בטענה כי היא לא קיבלה לידיה סכום זה או חלקו, וכי אין לה בטוחה כלשהי להבטחת החוב, למעט חלקה בכספי הפנסיה להם זכאי החייב, העומד על שיעור של 48%. 

בהסתמך על עמדה זו, קבע הנאמן כי למרות הגשת תביעת החוב, נראה כי גב' שרה בר אינה תופסת עצמה כנושה בלתי מובטחת, ולפיכך, לא ניתן לאשר את אותו חלק בתביעת החוב שאינו נסב על זכויותיה בכספי הפנסיה, המהוות את ה"בטוחה" הנטענת (בסעיף 14 להחלטתו קבע הנאמן כי שיעור חלקה של גב' בר בכספי הפנסיה הוא 47%). 

3.         בש"א 2154/06:

בקשה זו הינה הודעת ערעור במסגרתה עתרה גב' שרה בר לבטל את החלטת הנאמן לפיה היא אינה מוגדרת כנושה מובטח לגבי הסכום המופיע בתביעת החוב, ולקבוע באופן פוזיטיבי כי היא אכן מוגדרת כנושה מובטח לגבי סכום זה.

לחילופין, עתרה גב' שרה בר לקבוע כי היא מוגדרת כנושה רגיל לגבי הסכום המופיע בתביעת החוב, שלא אושר על ידי הנאמן, ולאשרו בהתאם לכך.

גב' בר פירטה את  ההליכים שנוהלו משנת 1995 ועד להגשת הערעור, לשם תיאור הרקע העובדתי המבסס, לשיטתה, את טענותיה-