זכאכ נ' מאיר ואח'

פסק דין

תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 23/9/09.

לטענת התובע, במועד התאונה נהג ברכבו ברחוב הלוחמים בחולון בנתיב הנסיעה האמצעי המיועד לפניה ימינה או להמשך נסיעה ישר, מתוך כוונה לפנות ימינה. לטענתו, בעת נסיעתו סטה לפתע לכיוון נתיב נסיעתו ,אוטובוס הנתבעת 2 , נהוג על ידי הנתבע 1 ופגע ברכבו בחלקו הימני. לטענת התובע, הנתבע 1 נסע בנתיב הימני ביותר המיועד לפניה ימינה בלבד והשתלב לכיוון נתיב הנסיעה בו הוא נסע הואיל והיה בכוונתו לנסוע ישר ומשכך, פגע ברכבו. לטענת התובע, בנסיבות האמורות , האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע 1 אשר סטה לנתיב נסיעתו ומשכך, עליו ועל הנתבעת 2 – מעסיקתו, לשפותו בגין הנזקים אשר נגרמו לרכבו כפועל יוצא מהתאונה.

לטענת הנתבעים – במועד הנקוב נסע הנתבע 1 בנתיב המיועד לנסיעה לכיוון ישר וממנו אף מתפצל נתיב לשם פניה לימין. לטענתם התובע, אשר נסע בנתיב משמאל לאוטובוס, ביקש לפנות לימין ומשכך, סטה במהירות לכיוון נתיב הנסיעה של האוטובוס, קיצר את מרחק הבלימה של האוטובוס ומשכך, גרם לפגיעה בין האוטובוס לבין רכב התובע. לטענת הנתבעים, בנסיבות האמורות האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של התובע ומשכך, יש לדחות את תביעתו.

בדיונים אשר התקיימו בפני העידו התובע ועד מטעמו מר טומי זכאכ והנתבע 1 וכן, עדה מטעם הנתבעים – הגב' איריס זיכר - אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו . כמו כן, הוצגו בפני תמונות המתעדות את הנזק לרכבו של התובע, תמונות המתעדות את מקום התאונה וכן, תשריט עיריית תל אביב המציג את נתיבי הנסיעה במקום .

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את עדויותיהם , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לקבל את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע חובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".

יחד עם זאת - נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, נקבע במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". לענין זה נקבע בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 כי:

"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% "

דהיינו , דין התביעה להתקבל באם ירים התובע את הנטל המוטל עליו כדי 51%.

מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

בדיקה כאמור, מעלה כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח אחריות הנתבעים לתאונה ומשכך, דין תביעתו להתקבל.

כך, טענת התובע ולפיה, נסע הנתבע 1 בנתיב הימני המיועד לנסיעה ימינה בלבד ואילו הוא נסע בנתיב משמאלו המיועד לנסיעה ישר ולפניה ימינה והתאונה ארעה עת סטה האוטובוס לכיוון הנתיב שלו על מנת לנסוע ישר – לא זו בלבד שנתמכה בעדויות מטעמו , אלא שהיא אף נתמכה בראיות אשר הוגשו על ידי הנתבעים. כך – הנתבע 1 העיד כי הוא נסע בנתיב הימני ביותר אשר לטענתו איפשר לו נסיעה הן ישר והן ימינה (ראה עדותו בעמ' 2 שורות 9-10). עיון בתשריט אשר הוגש על ידי הנתבעים ואשר עליו סימנו הנתבעים את נתיב נסיעת האוטובוס (נ/3) , מעלה כי אמנם בתחילת נתיב נסיעתו של האוטובוס, מיועד הנתיב הן לפניה ימינה והן להמשך נסיעה ישר ואולם במיקום הקודם למקום התאונה משתנה סימון הנתיבים והנתיב הימני הופך לנתיב המיועד לנסיעה ימינה בלבד ואילו הנתיב משמאלו (הנתיב האמצעי) הופך להיות נתיב המיועד לנסיעה ישר וימינה. עיון בשרטוט אשר עליו סומן כאמור נתיב נסיעת האוטובוס על ידי הנתבע 1 מעלה כי בשלב מסויים על מנת להמשיך בנסיעה ישר , אמנם היה על האוטובוס להשתלב - אפילו לטענת הנתבעים – לכיוון הנתיב המיועד לנסיעה ישר וזאת, מתוך הנתיב המיועד לפנייה ימינה בלבד. לאור האמור , הרי שמתוך השרטוט נמצאנו למדים כי טענתו של התובע ולפיה, נסע הנתבע 1 בנתיב המיועד לנסיעה ימינה בלבד והשתלב לכיוון הנתיב המיועד לנסיעה ישר וימינה – נתמכת בראיות כפי שהוצגו על ידי הנתבעים עצמם.

זאת ועוד, תמיכה נוספת לאמור ניתן אף למצוא בעדות העדה מטעמם של הנתבעים הגב' זיכר אשר העידה כי הנתבע 1 נסע בנתיב הימני - דהיינו זה המיועד לנסיעה ימינה בלבד (ראה עמ' 5 שורה14) ואשר סימנה את מקום התאונה על במ/1 על הנתיב הימני ביותר – דהיינו, הנתיב המיועד לנסיעה ימינה בלבד (ראה עמ' 5 שורות 17-18).

זאת אף זאת, תימוכין נוסף לכך, ניתן למצוא בתמונות אשר צולמו לאחר התאונה בהן ניתן לראות כי האוטובוס עצר בנתיב הימני ביותר המיועד לפניה לימין, עובדה אשר אף בה יש בכדי לתמוך בכך שנסע אמנם בנתיב זה.

מן האמור נובע כי הנתבע 1 נסע במועד התאונה בנתיב המיועד לפניה ימינה בלבד והוא ביקש אמנם להשתלב בנתיב הנסיעה לשמאלו המיועד להמשך נסיעה ישר. משכך, הוא סטה לכיוון נתיב הנסיעה בו נסע התובע. בנסיבות אלו, בהן הנתבע 1 השתלב לכיוון נתיב הנסיעה של התובע, היה על הנתבע 1 ליתן זכות קדימה לנוסעים בנתיב זה ,משלא עשה כן, הרי שהאחריות לתאונה מוטלת לפתחו ומשכך, עליו ועל הנתבעת 2- מעסיקתו לשפות את התובע בגין הנזקים אשר אירעו לו כפועל יוצא מהתאונה.

משקבעתי כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעים ביחד ולחוד, הרי שעלי לבחון את הנזקים הנטענים על ידי התובע. לענין זה, תמך התובע את נזקיו בסך של 4,310 ₪ בתמונות המעידות על הנזק לרכבו וכן, בהצעת מחיר לתיקון רכבו. הואיל והתובע לא הציג קבלות המעידות על תיקון הרכב בפועל, הרי שהתובע אינו זכאי לתשלום בגין המע"מ הכלול במסגרת הצעת המחיר ומשכך, הנני קובעת כי התובע הרים את הנטל להוכחת הנזקים אשר נגרמו לו בניכוי המע"מ- דהיינו בסך של 3,700 ₪. באשר לדרישת התובע לחיוב הנתבעים בהוצאות נסיעה וכן, בפיצוי בגין עוגמת נפש –הרי שבאשר לטענתו בדבר הוצאות – אלו לא נתמכו בראייה כלשהי ובאשר לפיצוי בגין עוגמת הנפש הרי שמדובר בתביעה בגין נזקי רכוש ומשכך, אין מדובר בעוגמת נפש המצדיקה פיצוי כספי מיוחד – יחד עם זאת, יבואו ההוצאות וכן, הפיצוי בגין עוגמת הנפש לידי ביטויים בפסיקת הוצאות ההליך.

סוף דבר – התביעה מתקבלת. הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובע סך של 3,700 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (11/7/10 ) ועד למועד התשלום המלא בפועל. כן ישאו הנתבעים ביחד ולחוד בהוצאות התובע בסך של 400 ₪. התשלומים יבוצעו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו בנוסף ,הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.