זכאי ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל

החלטה

ברקע, תובענה של מנהל מקרקעי ישראל לפינוי המבקשים (אם ובנה) מדירה ברח' גרוזנברג 9 בירושלים. נכס המריבה מצוי במתחם המיועד להריסה. בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת א' מלכה), בפסק דין מיום 8/8/11, קבע כי המבקשים שוהים בנכס כברי רשות ולא כפולשים כטענת המנהל ובהתאם הורה כי מועד הפינוי יבוצע בסוף חודש נובמבר 2011 בכפוף לתשלום פיצויים בסכום של 636,000 ₪ עד ליום 30/9/11 (סכום זה הוצמד למדד הדירות מיום 8/3/10 ועד ליום התשלום בפועל). כן חויבה המשיבה בתשלום הוצאות משפט בסכום של 7,000 ₪.

בהגיע מועד התשלום, כך לטענת המנהל, נותק הקשר עם המבקשים ולפיכך פנה ב"כ המנהל לבימ"ש השלום בבקשה להפקיד את כספי הפיצויים בקופת בית משפט. ביום 31.1.12 הופקד סך של 678,567.31 ₪. כספים אלו הוחזרו למנהל ביום 9/1/13 , זאת משום שהמבקשים לא משכו הכספים הנ"ל.

בהתאם לתוצאת פסק הדין אחזה המדינה בהליכים משפטיים – פינוי – כנגד המבקשים בלשכת ההוצאה לפועל. מנגד עתרו המבקשים להשהיית הליכי ההוצאה לפועל ועיכוב הליכי הפינוי.

כב' רשם ההוצאה לפועל א' פליקר בהחלטה מיום 18/11/12 דחה את הבקשה לעיכוב הליכי הפינוי נוכח הודעת המינהל כי כספי הפיצויים הופקדו ע"י המנהל במזכירות בית המשפט השלום בי-ם.

על החלטה זו, הגיש ב"כ המבקשים, בקשה לרשות לערער בפני בימ"ש השלום בבאר-שבע.

בית משפט השלום בב"ש (כב' השופט א' אדם) נתן למבקשים רשות לערער אך דחה את הערעור לגופו. ביהמ"ש שלערעור קבע כי אי משיכת הכספים ע"י המבקשים תמוהה ביותר ויש לראות בהם כמי שהתחמקו במתכוון מביצוע פסק הדין.

עוד הוסיף בימ"ש קמא כי אין זה סביר בעיניו להותיר בידי המבקשים את ה"שליטה" במועד פינוי הדירה, באמצעות אי נטילת כספי הפיצויים שהופקדו עבורם. בנסיבות אלה קבע בימ"ש קמא "אין כל קשר מעתה ואילך בין קבלת הכספים לבין מועד הפינוי, לבל יעכבו אותו שוב המבקשים בהליכי סרק".

מכל מקום, הורה בימ"ש קמא כי מועד פינוי דירת המבקשים יעוכב עד ליום 3/3/13.

כנגד החלטה זו עותרים המבקשים לרשות ערעור.

לאחר עיון בפסק הדין של בימ"ש השלום בירושלים, בהחלטת הרשם הנכבד, בהחלטת בימ"ש קמא בערעור ובבקשה לרשות לערער על צרופותיה – החלטתי לדחות את הבקשה מבלי לבקש את תגובת המשיבה.

בראש ובראשונה המדובר בבקשה לרשות ערעור שני ולגלגול שלישי של ההליך. לא תינתן הרשות לכך אלא באותם מקרים בהם מעורר העניין שאלות עקרוניות החורגות מד' אמותיו של הסכסוך הפרטני- וכזאת לא מצאתי בעניינו.

גם לגופו של עניין אני רואה עין בעין עם כב' השופט אור אדם את צדקת החלטתו של כב' הרשם א' פליקר. משמעות החלטת בימ"ש קמא הינה מניעת הליכי סרק שלא ממין העניין ושלא לצורך ע"י ב"כ המבקשים – תוך מציאת האיזון הנכון והראוי בנסיבות המיוחדות של המבקשת ובנה.

שנית, מנתוני מערכת נט המשפט, עולה כי ביום 4/2/13, עתר ב"כ המבקשים לבית משפט השלום בירושלים בבקשה דחופה להורת על שחרור הכספים (791,565 ₪) שהופקדו לידיו (27/1/13). נתון זה לא אוזכר כלל בבקשה רשות לערער ואף לא בבקשה לעיכוב הביצוע שהוגשה – ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.

שלישית, בימ"ש קמא דחה את מועד פינוי הדירה ליום 3/3/13 . מועד זה, עולה בקנה אחד עם רוח הדברים של פסק הדין שניתן בבית משפט השלום בירושלים.

לאור כל האמור אני דוחה את הבקשה לרשות לערער , וכפועל יוצא מכך גם את הבקשה לעיכוב הלכי הפינוי.

בנסיבותיהם הכלכליות של המבקשים, ומשלא נתבקשה תגובת המשיבה – איני עושה צו להוצאות.

הערבון על פירותיו יושב למבקשים.

ניתנה היום, ח' אדר תשע"ג, 18 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: