זכאות עובד זר לפיצויי פיטורים כתוצאה מהפסקת עבודתו בעקבות החלטת הממשלה

א.         רקע כללי והשתלשלות ההליך

1.         ביום 16/10/05 הגיש התובע כתב תביעה במסגרתו עתר לתשלום שכר עבודה, פיצויי פיטורים, פיצויים בגין הלנת שכר, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, תשלום עבור ימי חג, תשלום עבור פדיון חופשה, דמי הבראה וכן לתשלום זכויות מכוח ההסכם הקיבוצי בענף הבנייה.

2.         התובע טען בכתב התביעה כי הוא החל את העסקתו באתרי בנייה של הנתבעת ביום 4/6/2000, בהתאם לאשרת עבודה שניתנה לנתבעת וכי החל ממועד תחילת עבודתו ואילך שילמה לו הנתבעת שכר הנמוך משכר המינימום.

            התובע טען כי הוא הועסק כ-260 שעות בחודש בממוצע וכן טען כי הנתבעת מעולם לא נתנה לו חופשה בתשלום ולא שילמה לו עבור פדיון החופשה שנצברה לזכותו.

            התובע הוסיף וטען כי הנתבעת נהגה לתת לו תלושי שכר באופן "ספורדי" וכי לא נמסרו לידו תלושי שכר במהלך מרבית תקופת עבודתו אצל הנתבעת.

            כן טען התובע כי הנתבעת ניכתה משכרו ניכויים שלא כדין, מעל לתקרה המותרת בגין מגורים והוצאות אחרות, אלא שהוא נמנע מלפרט בכתב התביעה באילו הוצאות מדובר ומה היה שיעורם של הניכויים.

            התובע הוסיף וטען בכתב התביעה כי בחודש מאי 2005 הוא פוטר מעבודתו ע"י הנתבעת אך חרף זאת לא שולמו לו פיצויי פיטורים.

            לגרסת התובע, בכתב התביעה, הנתבעת הודיעה לו בחודש מאי 2005 כי נאסר עליה להמשיך ולהעסיקו אולם מאחר והיא (הנתבעת) חפצה בהמשך עבודתו אצלה הרי שהיא קלטה אותו מייד עם פיטוריו לעבודה באתר בניה שלה וזאת, באמצעות תאגיד בשם "מאגרי אנוש" אשר סיפק לנתבעת בעבר שירותי קרקע.

            עוד טען התובע בכתב התביעה כי חברת מאגרי אנוש פיטרה אותו מעבודתו ביום 22/9/2005.

3.         כן טען התובע בכתב התביעה כי הוראות ההסכם הקיבוצי בענף הבנייה והעבודות הציבוריות (להלן: " ההסכם הקיבוצי") חלות על העסקתו וזאת מאחר והנתבעת חברה בהתאחדות הקבלנים והבונים בישראל. משכך עתר התובע לזכויות מכוחו של ההסכם הקיבוצי ובכלל אלה: לתשלום בגין תמריץ אי-העדרות, לתשלום בגין דמי כלכלה, לתשלום עבור קרן תרבות והרווחה, לתשלום עבור הפרשות לקרן פנסיה ולתשלום עבור עבודה בשעות נוספות וזאת, בהתחשב בהיקף השעות שנקבע בהסכם הקיבוצי לעבודה בתקופת הקיץ.

4.         התובע הגיש בקשה לשמיעת עדות מוקדמת - ולאחר שהתקבלה בקשתו - נשמעה עדותו בפני כבוד הרשמת ריכטמן ביום 1/11/2005.

מעדות התובע בחקירתו הנגדית עולה - כי השכר ששולם לו בפועל ע"י הנתבעת עלה על השכר הנטען על-ידו בכתב התביעה.

כמו כן העיד התובע בחקירתו הנגדית כי הוא קיבל תשלום עבור עבודה בשעות נוספות כאשר מחקירתו גם עלה כי הוא לא עבד 260 שעות בחודש בממוצע, כפי הנטען בכתב התביעה.

כן העיד התובע כי הוא חתם על הסכם עבודה בו הסכים לניכויים משכרו בגין סל שירותים מורחב הכולל תשלום עבור מגורים ומוצרי היגיינה, מוצרים אותם גם קיבל בפועל מהנתבעת (ר' עמ' 4 לפרוטוקול שורות 20-24, עמ' 5 שורות 4-5 ושורות 10-11 וכן שורות 19-20, עמ' 6 שורות 8-17).

5.         לאחר שמיעת העדות המוקדמת ביום 23/11/05 הגישה הנתבעת כתב הגנה במסגרתו טענה, בין היתר, כי התובע הגיע לישראל ביום 5/7/00 ולא ביום 4/6/00 כפי טענתו.

            הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי היא שילמה לתובע שכר שעתי בדולרים ישירות לחשבונו וכי השכר ששולם לו לא היה נמוך משכר המינימום ואף עלה עליו.

            הנתבעת טענה כי התובע קיבל תשלום עבור שעות נוספות, בהתאם לכרטיסי העבודה אותם הציגה בפני בית הדין וכי התובע קיבל תשלום גם עבור ימי חופשה.

            הנתבעת הוסיפה וטענה כי התובע חתם על הסכם עבודה אשר נכתב בשפת אמו, כאשר בסעיף 8 להסכם הנ"ל נתן הסכמתו לניכוי סך של 154 דולר משכרו וזאת, בגין סל שירותים מורחב הכולל מוצרי היגיינה, סירים, החלפת מצעים חודשית, שירותי תרגום בכל עת שנזקק לטיפול רפואי והסעות משדה-התעופה וחזרה.

            הנתבעת אף טענה כי מעבר לניכויי הרשות הנ"ל היא ניכתה משכרו של התובע ניכויים שונים בהתאם לחוק ולתקנות וזאת, בגין מגורים הולמים, הוצאות נלוות וביטוח רפואי כאשר לשיטתה סך כל הניכויים משכרו של התובע היה במסגרת המותר לפי סעיף 25 לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958.