זכאות לשיעור מע"מ אפס בגין שירות שניתן לתושב חוץ

• הקדמה

1. המערערת, חברת אדמונד דה רוטשילד ניהול נכסים בע"מ, מספקת שירותים לקבוצת רוטשילד העולמית, אשר מקום מושבה מחוץ לישראל והיא בגדר תושב חוץ (להלן: "קבוצת רוטשילד חו"ל").
2. למערערת שני מגזרי פעילות מהן נבעו הכנסותיה בתקופת השומה מושא הערעור (2012-2016).

כ- 170 מיליון ש"ח (82% מכלל הכנסותיה) מקורו בתשלומים שקיבלה מהקבוצה בחו"ל בגין שיווק הקרנות של קבוצת רוטשילד חו"ל ללקוחות מוסדיים בישראל (להלן: "פעילות שיווק הקרנות").

יתרת ההכנסות מקורה בתשלומים שקיבלה המערערת מחברות הקבוצה בחו"ל בגין שיווק שירותי בנקאות פרטית ליחידים (להלן: "שיווק שירותי בנקאות פרטית").

3. המערערת דיווחה על הכנסותיה לרשויות מע"מ כחייבות בשיעור מע"מ אפס בהסתמך על סעיף 30(א)(5) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "חוק מע"מ" או "החוק").

סעיף 30(א)(5) לחוק קובע מס בשיעור אפס על "מתן שירות לתושב חוץ" אלא אם כן "נושא ההסכם הוא מתן השירות בפועל, נוסף על תושב החוץ, גם לתושב ישראל בישראל".

4. טענתה העיקרית של המערערת היא, כי שירותי השיווק שניתנו על ידה, הן בקשר לקרנות רוטשילד חו"ל ללקוחות המוסדיים והן בקשר לפעילות הבנקאית הפרטית של רוטשילד חו"ל ליחידים, ניתנו לקבוצת רוטשילד חו"ל ולא ללקוחות בישראל. ככל שהלקוחות בישראל קיבלו ממנה שירות, שאינו חלק מפעילות שיווקית או הנלווה אליה, הרי מדובר בשירות זניח וטפל. לא יעלה על הדעת כי בשל שירות פעוט ערך, ככל שניתן לתושבי ישראל, תיצבע כל התמורה שקיבלה המערערת מהקבוצה בחו"ל בחיוב במע"מ בשיעור מס מלא (ראו הכלל הבינארי הקבוע בסעיף 30(א)(5) לחוק).

המערערת מבקשת מבית המשפט לקבוע כי כלל פעילותה חייבת במע"מ בשיעור אפס. לחילופין, היא מבקשת להורות על פיצול התמורה באופן שרק חלק התמורה המיוחס לפעילות עבור תושבי ישראל יחויב בשיעור מע"מ מלא ויתרת התמורה תחויב בשיעור אפס.

5. המשיב לא קיבל את הדיווח של המערערת וקבע לה שומת עסקאות בה חויבה במע"מ בשיעור מלא על כלל הכנסותיה ממתן השירותים לקבוצת רוטשילד חו"ל, הן בגין שיווק הקרנות הזרות והן בגין שיווק הבנקאות הפרטית.

בגין התקופה 1/2012-12/2014 חויבה המערערת בסך של 23,357,601 ש"ח (במונחי קרן מס) ובגין התקופה 1/2015-11/2016 חויבה בסך של 11,884,720 ש"ח (במונחי קרן מס).

השגה שהגישה המערערת על השומה נדחתה ומכאן הערעור שבפניי.

6. במסגרת הערעור טענה המערערת כי סכום מסוים מהחיוב הכלול בשומה מהווה החזר דמי ניהול מהקבוצה בחו"ל ללקוחות המוסדיים כאשר המערערת הייתה אך "צינור" להעברתם.

טענה זו התקבלה על ידי המשיב והוסכם כי סך של 1,246,906 ש"ח (במונחי קרן) יופחת מהשומה (הודעת הצדדים מתאריך 20.3.2019).

7. אקדים אחרית לראשית ואציין כי לאחר שעיינתי היטב בראיות, בפרוטוקול הדיון, בכתבי הטענות ובסיכומי הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי אינני יכולה להסכים עם עמדת המערערת בערעור.

כפי שאפרט להלן, המערערת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי לא ניתן על ידה "שירות" לתושבי ישראל, הן בתחום שיווק הקרנות הזרות והן בתחום שיווק שירותי הבנקאות הפרטית.

ממכלול הראיות עולה כי המערערת נתנה ללקוחות תושבי ישראל מענה שוטף, נגיש ומידי לכל שאלה ודרישה, וכן סיוע אדמיניסטרטיבי. שירותים אלו לא היו שוליים או זניחים אלא מהותיים וישירים, ואף באופן מובהק.

8. כאן המקום לציין כי יש לשבח את שני הצדדים על ניהול הליך ענייני והגשת טיעונים וראיות באופן סדור ומעמיק, שהיה בהם להקל ולסייע בהתמודדות עם החומר הרב שנבחן וגובש במסגרת תיק זה.