זכאות לגמלת הבטחת הכנסה רק בידי מי שהתמלאה בו הזכאות במשך אותו חודש קלנדרי שלם

השופט יגאל פליטמן

1.         לפנינו ערעור המוסד על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופטת אורנית אגסי ונציגי הציבור מר אלון ומר קליינר) בו נפסק כי המשיבה זכאית לגימלת הבטחת הכנסה עבור חודש מאי 2004 למרות שהחלה להתייצב בשירות התעסוקה רק החל מיום 16.5.2004.

2.         להלן עובדות המקרה שאינן שנויות במחלוקת על פי פסק דינו של בית הדין קמא:

"א.      התובעת הגישה תביעה להבטחת הכנסה ביום 13.5.04.

ב.         התובעת התייצבה לראשונה בשירות התעסוקה עם הפנייתה ביום 16.5.04.

ג.         התובעת החלה לקבל תשלומי הבטחת הכנסה בגין חודש יוני 2004 ואילך".

3.         השאלה שבמחלוקת עליו סב הדיון היתה, זכאות התובעת לגמלת הבטחת הכנסה עבור חודש מאי 2004, למרות שהתייצבה כדין רק בחלקו של אותו חודש, וזאת נוכח הוראת סעיף 14(א) לחוק הבטחת הכנסה התשמ"א-1986 (להלן - החוק).

4.         בפסק דינו הסתמך בית הדין קמא על הנפסק בדב"ע נז/64-0 שבתאי לביא - המוסד לביטוח לאומי שם נאמר כי "משאין מחלוקת שהתובע הגיש את תביעתו למוסד לביטוח לאומי לקיצבת הבטחת הכנסה ביום 18.7.95 ולאור הוראות סעיף 14(א) לחוק, הננו מקבלים את הערעור במובן זה בלבד שהגמלה תשולם החל מיום 1.7.95 (הראשון לחודש שבו הוגשה התביעה)". לאור פסק דין לביא, קבע בית הדין האזורי זכאות המשיבה לגמלת הבטחת הכנסה לחודש מאי 2004.

5.         המוסד ערער על פסק הדין ועיקר טיעונו נסמך על הנפסק בדב"ע נז/151-04 המוסד לביטוח לאומי - שושנה נאבל שם נאמר לענייננו, כי "הזכות לגמלה חודשית להבטחת הכנסה קיימת רק בידי מי שהתמלאה בו הזכאות במשך אותו חודש קלנדרי שלם".

            ב"כ המשיבה סמך טיעונו על פסק דינו של בית הדין קמא. במהלך הדיון בערעור הודה ב"כ המשיבה, כי לא הייתה מניעה מצד המשיבה להתייצב כנדרש בשירות התעסוקה בכל חודש מאי  2004.

6.         אשר לדעתנו:

א.        בסעיף 14(א) לחוק נאמר כך:

" גימלה תשולם רק בעד התקופה שתחילתה ב-1 לחודש שבו הוגשה למוסד לביטוח לאומי התביעה לגמלה..."

ב.         לגבי משמעות אותו סעיף נפסק לא מכבר על ידינו בעב"ל 375/06 המוסד לביטוח לאומי-אבו חומוס עיסא(מיום 27.5.07), כי גם בחודש הגשת התביעה להבטחת הכנסה, חייבים להתקיים תנאי הזכאות למשך מלוא אותו חודש, על פי הלכת שושנה נאבל וכי הנפסק בעניינו של שבתאי לביא ניתן ללא הנמקה, הוא יפה רק לנסיבותיו ואין הוא בגדר הלכה.

ג.         מעבר לזאת נוסיף, כי יש לאבחן בין זכאות לגמלה ותשלום הגמלה. סעיף 14(א) לחוק, שענינו תחילת תשלום הגמלה, אינו פוטר מקיום תנאי הזכאות במלואם בחודש הגשת התביעה לגמלה. אין כל צידוק  ענייני לאבחן בין תחולת תנאי הזכאות בחודש הגשת התביעה לגמלת הבטחת הכנסה לחודשים שלאחריו. תנאי הזכאות צריכים להתקיים במבקש הגמלה בכל התקופה עבורה משולמת הגמלה.

ד.         אם ייאמר אחרת, אזי תובע שיגיש תביעתו  ביום האחרון לחודש, יהא זכאי למלוא הגמלה בגין אותו חודש מאז ראשיתו, למרות  שהתקיימו בו תנאי זכאות למשל רק החל מיום הגשת התביעה למוסד, ואילו חברו שהגיש אותה תביעה שבוע לפני  תום החודש, תשלל זכאותו לגמלה, אם לא יעמוד במבחן התעסוקה בשבוע האחרון של חודש הגשת התביעה. במצב דברים זה יימצא , כי המועד השרירותי של הגשת טופס התביעה למוסד במהלך החודש יקנה את הזכאות לתשלום גמלה ולא הבחינה המהותית של קיום תנאי הזכאות לגמלה במהלך חודש הגשת התביעה.

7.         סוף דבר - לאור האמור דין ערעור המוסד להתקבל ללא צו להוצאות.

ניתן היום י"ז בסיון תשס"ז (3 ביוני 2007) בהעדר הצדדים.