זכאות הנתבעת למעמד של דיירת מוגנת כחליפתה של אמה שנפטרה

1.     מהות התביעה:

עניינה של תביעה זו בסילוק ידה של הנתבעת, הגב' גליה אדלר, מדירה המצויה בקומה שלישית של הבית ברחוב רנ"ק 12 תל אביב (להלן: "הדירה" או "המושכר"). הבית ידוע כחלקה 142 בגוש 6902 (להלן: "הבית").

בנוסף, נתבעים דמי שימוש ראויים בגין התקופה בה הנתבעת מחזיקה בדירה.

2.     עיקרי המסכת העובדתית:

א.       התובעים הינם הבעלים (במושע) של הבית.

ב.       ביום 22.7.65 נחתם חוזה שכירות בין אליעזר בר לסופיה אדלר (נספח ב' לת/5) (להלן: "חוזה השכירות" או "החוזה"), לפיו הושכרה הדירה לגב' סופיה אדלר ז"ל, אמה של הנתבעת (להלן: "המנוחה").

ג.                  המנוחה החזיקה בדירה עד ליום פטירתה במהלך חודש מאי 2004.

ד.                 הנתבעת מחזיקה בדירה.

3.     הפלוגתאות בין הצדדים:

טיעוני התובעים:

א.       הנתבעת לא התגוררה עם המנוחה עובר למותה.

ב.       לנתבעת דיור חלוף ברח' הרצל 77 תל אביב.

ג.        אף אם יונח, כי הנתבעת כן התגוררה עם המנוחה עובר למותה וכי אין לה דיור חלופי, כך שהיתה זכאית למעמד של דיירת מוגנת כחליפתה של אמה, הרי שהנתבעת איבדה את זכותה מאחר והפרה את הסכם השכירות שבין התובעים לבין המנוחה, כמו גם את הוראות הדין החלות עליה כדיירת מוגנת, בכך שביצעה שינויים ותוספות במושכר.

ד.       במהלך החודשים שלאחר פטירתה של המנוחה לא שולמו דמי שכירות בגין הדירה. לפיכך, אף אם לנתבעת זכויות של דיירות מוגנת, הרי שלנוכח האמור קמה לתובעים הזכות לסלק את ידה של הנתבעת מהדירה.

ה.       הנתבעת ביצעה שינויים ותוספות בדירה שלא כדין.

ו.        מבוקש ליתן צו לסילוק יד כנגד הנתבעת ולחייבה לשלם לתובעים דמי שימוש ראויים בגין השימוש בדירה.

טיעוני הנתבעת:

א.       אף אחד מהאנשים הרשומים בנסח לא היה צד להסכם שנערך עם השוכרת המקורית, ומכל מקום, הבניין נשוא התיק הוא בניין במושע, ולא ברור מהו חלקו היחסי של כל אחד מהתובעים, אם בכלל במושכר.

ב.       הנתבעת מתגוררת במושכר עם אמה מיום היוולדה, לרבות לפני פטירת אמה, כמו גם לאחר מכן. הנתבעת מעולם לא עזבה את המושכר.

ג.        אין ולא היתה לנתבעת דירת מגורים אחרת. הדירה ברחוב הרצל 77 אינה יכולה להחשב בבחינת "דירה אחרת למגורים", שכן הדירה מנותקת מאספקת מים, רובצים עליה חובות כבדים, הזכויות בדירה אינן מוסדרות והיא אינה ראויה למגורים בשל מצבה.

ד.       הנתבעת היא דיירת מוגנת בדירה מכוח אימה.

ה.       הנתבעת משלמת את דמי השכירות המוגנים כדין.    

ו.        אמה המנוחה של הנתבעת שכרה את המושכר בשכירות מוגנת ושילמה עבורו דמי מפתח גבוהים מאוד בכפוף לכך, שיותר לה לבצע שינויים לשם התאמת המושכר לצרכיה. הצדדים העלו הסכמתם זו על הכתב ("זכרון הדברים" - נספח ג' לת/3).

ז.        המושכר מצוי במצבו הנוכחי מזה שנים, אימה של הנתבעת ביצעה את השינויים במושכר עוד בשנת 1965, עם כניסתה למושכר, ובאישור בכתב של בעל הבית. למען הזהירות, טוענת הנתבעת כי טענות אלו התיישנו והתובעים מנועים מלהעלותם כיום.