זכאות הנתבע להשבת כספי ההשקעה הראשונית בדירת הצדדים שמקורם, כספים במכירה דירה שנרכשה ע"י אימו, בין אם מכוח ההשקעה הראשונית ובין אם מכוח הוראת סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, בשל פערי השתכרות

בפני תובענה רכושית בין בני זוג, במסגרתה נותרה להכרעה השאלה, האם הנתבע זכאי להשבת כספי ההשקעה הראשונית בדירת הצדדים, כספים שמקורם בדירה שנרכשה ע"י אימו של הנתבע, ואשר כספי מכירתה שימשו לרכישת הבית המשותף, בין אם מכוח ההשקעה הראשונית ובין אם מכוח הוראת סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973, נוכח הטענה לפערי השתכרות בין בני הזוג.

העובדות הצריכות לעניין:

1. הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י ביום 15.8.02 מנישואיהם נולדו להם שלושה קטינים, ילידי 2004, 2006 ו-2009. ביום 28.9.16 הצדדים התגרשו.

2. ביום 03.04.17 ניתן תוקף של פס"ד, להסכמות הצדדים בסוגיות הנוגעות למשמורת זמני השהות והמזונות (יצויין כי לאחרונה הוגשו תביעות חדשות ע"י הנתבע להרחבת זמני השהות ולהפחתת המזונות).

3. באשר למחלוקות הרכושיות, מועד הקרע נקבע ליום 01.03.16. לאחר שנערכה חוו"ד אקטוארית, הסכימו הצדדים למתן תוקף של פס"ד לחלופה השניה בחווה"ד. בית הצדדים נמכר אף הוא בהסכמה.

4. כעת נותרה במחלוקת השאלה האם הנתבע זכאי להשבת סך של 240,000₪, שמקורם בדירה שנרכשה ע"י אימו של הנתבע, ואשר התמורה שהתקבלה ממכירתה, שימשה לרכישת הבית המשותף של בני הזוג.

5. כ-11 שנה לפני שנישאו הצדדים, בשנת 1991, רכשו הוריו של הנתבע דירה ברח' *********בלוד (להלן: "הדירה בלוד"), לטענת הנתבע, אשר לא הוכחשה ע"י התובעת, עת שהה הנתבע בחו"ל. הזכויות בדירה נרשמו במנהל מקרקעי ישראל (כיום רשות מקרקעי ישראל), על שם אימו של הנתבע.

6. הדירה נמכרה ביום 08.01.08, כשש שנים לאחר נישואי הצדדים. אין חולק כי כספי התמורה בסך של 240,000 ₪, הועברו ע"י אימו ושימשו לרכישת ביתם המשותף של הצדדים.

7. במסגרת הליך פירוק השיתוף, נמכר בית המגורים המשותף בסך של 1,965,000 ₪. לאחר כיסוי המשכנתא, התמורה חולקה בחלקים שווים (כל צד קיבל סך של כ-513,000 ש"ח ₪), אולם נוכח המחלוקת באשר לסך של 240,000 ₪, נותר הסכום האמור בנאמנות בידי עוה"ד אשר יצג את הצדדים בעסקת המכר.