זכאות אישה המעכבת את הסדרת הגט להגדלת מזונות

א.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים כהן, בר זיו ווילנר) בתיק ע"מ 382/06 מיום 8.3.07, בו נדחה ערעור המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (סגנית הנשיא קינן) מיום 22.6.06 בתיק תמ"ש 12091/00.

ב.        (1) הצדדים נישאו בשנת 1970; בשנת 1994 נקלעו חיי הנישואין למשבר והצדדים נפרדו למעשה, אך לא התגרשו. בשנת 1995 הגישה המבקשת תביעת מזונות, ובפסק דין מיום 7.7.99 נפסקו לה מזונות חודשיים בסך 1,100 ש"ח, שעתידים היו להיות מוגדלים בהמשך ל-1,600 ש"ח (תמ"א 897/95; ערעורים הדדיים (ע"א 6352/99 וע"א 6876/99) נדחו ביום 3.12.00). עניינו של ההליך שבפנינו, עתירת המבקשת להגדלת מזונותיה, עקב שינוי נסיבות - קרי, שיפור במצבו הכלכלי ובהכנסותיו של המשיב. ביום 22.6.06 דחה בית המשפט לענייני משפחה את הבקשה. נקבע כי גובה המזונות הנוכחיים, יחד עם הכנסותיה השונות של המבקשת, מאפשר לה לשמור על רמת החיים לה הורגלה במהלך הנישואין. עוד נקבע, כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב מובהק. נקבע כי המבקשת היא המסכלת את פירוק הנישואין (פסקה 29), דבר העלול להביא לפטור גמור ממזונות - קל וחומר שאין מקום להגדילם (עמ' 59). בית המשפט איזכר פסיקה לפיה "אין לצאת מתוך הנחה כי כל שינוי בנסיבות... יש בו אוטומטית כדי להשליך על סכום המזונות" (ע"א 381/86 תמר אבין, קטינה נ' יעקב אבין (לא פורסם) - הנשיא שמגר), והוסיף כי אף הכנסותיה של המבקשת עצמה גדלו.

           (2) ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי (ע"מ 382/06) נדחה ביום 8.3.07. נקבע כי אין להתערב בקביעות העובדתיות של בית המשפט לעניני משפחה, לפיהן מסכלת המבקשת את הסדרת הגט בחוסר תום לב. עוד נקבע, כי סכום המזונות הנוכחי משקף כראוי את רמת חייה של המבקשת בתקופת הנישואין - ואין אפוא מקום להתערב בו.

ג.        כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית, בה נטען כי שגה בית המשפט לעניני משפחה בקבעו כי המבקשת מעכבת בחוסר תום לב את הסדרת הגט - שעה שבתי הדין הרבניים דחו את תביעת הגירושין של המשיב. נטען כי המשיב בחר - באופן חד צדדי - לפתוח בחיים חדשים עם בת זוג חדשה, ואין בכך כדי לשלול את זכותה של המבקשת "לעלות עמו" בשיעור המזונות, בהתאם לעליה שהוכחה כדבעי בהכנסותיו. יתר על כן, נטען כי בנסיבות היה ראוי להגדיל את שיעור המזונות מדין מורד, ומכל מקום אין מעמדה של המבקשת נחות משל אישה שחויבה להתגרש - שאף היא אינה מפסידה את מזונותיה. נטען כי פסיקת בתי המשפט אינה עולה בקנה אחד עם פסיקת בית משפט זה - בה קיימת, כך נאמר, מגמה עקבית להרחבת ההגנה על נשים, על ידי הרחבת חיוב המזונות (תוך הפניה לרע"א 8256/99 פלונית נ' פלוני, פ"ד נח(2) 213). כן חוזרת המבקשת על טענותיה, כי בית המשפט לענייני משפחה הגביל את אפשרותה הדיונית להוכיח את השיפור במצבו הכלכלי של המשיב. אציין כי הבקשה מנוסחת באורח בוטה כלפי בית המשפט לענייני משפחה; גם אם למבקשת טרוניה על בעלה, על נסיבות הפירוד ביניהם ועל התנהגותו, אין הדבר מצדיק כי בא כוחה ינקוט לשון קשה, שמתוך כבוד כל הנוגעים בדבר לא אחזור עליה.

ד.        לאחר העיון חוששני כי אין בידי להיעתר לבקשה; זאת - הן כיוון שהפעלת שיקול הדעת השיפוטי בשאלה האם התרחש שינוי נסיבות המצדיק עדכון של גובה המזונות במקרה קונקרטי אינה מצדיקה רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123), והן לגופו של עניין. אפילו נקבל את טענת המבקשת, כי לפי הדין האישי, משגדלו הכנסות הבעל נפתח פתח לטענה בדבר הגדלת מזונותיה - דומה כי בנסיבות אין מקום להתערבות בהחלטותיהם של שני בתי המשפט הקודמים.

ה.        אכן, ניתן לדון מחדש בגובה מזונות בהתאם לשינוי הנסיבות:

"פסק המזונות אינו יוצר מחסום סופי מפני חידוש ההתדיינות, וניתן לחזור ולפנות לבית המשפט בקשר לנושא המזונות, בכפוף להוכחת התנאי כי חל שינוי מהותי בנסיבות המצדיק את שינוי הקביעה המקורית. את המושג "שינוי נסיבות" בהקשר זה נהוג לפרש באורח דווקני, שאם לא כן עשוי להיות מופר האיזון בין המגמה להביא לסופיות הדיון לבין הצורך להתאים את גובה המזונות לצרכי חיים ולמצבי חיים משתנים בין של הצד הזכאי להם, ובין של הצד החייב בהם" (מ"א (ירושלים) 410/94 הלוי נ' הלוי (לא פורסם) - השופטת פרוקצ'יה; עמ' 49 לפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה).

ו.        (1) עיקרון זה, המעוגן בפסיקה רבת שנים של בית משפט זה (ע"א 381/86 הנזכר; ע"א 511/78 דלהרוזה נ' דלהרוזה, פ"ד לג(1) 449; ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה, פ"ד לו(3) 187; ע"א 749/83 ליפינסקי נ' ליף (ליפינסקי), פ"ד לח(3) 126) מקנה לבית המשפט שיקול דעת האם להיענות לתביעה להגדלת שיעור המזונות. העיקרון יסודו בשכל הישר ובניסיון החיים; פשיטא שמצב כלכלי, היסוד למזונות, עשוי להשתנות לכאן ולכאן, ויש מקום איפוא לשקול מתן ביטוי לשינויים בו, מתוך הוגנות כלפי כולי עלמא.

           (2) ואולם, אין זה השיקול היחיד. במסגרת שיקול דעתו על בית המשפט להביט על התמונה בכללותה, ולהכריע לפיה האם בהתחשב במכלול הנסיבות של יחסי הצדדים יש מקום לאפשר דיון מחודש במזונות. בהקשר זה נקבע, כי על בית המשפט לבחון האם הוגשה התביעה בחוסר תום לב. כבר נפסק כי לחיוב המזונות היבט חוזי (ראו ע"א 32/81 צונן נ' שטל, פ"ד לז(2) 761), הכפוף לדרישת תום הלב הקבועה בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973; ראו לדוגמה ע"א 468/84 קוטלר נ' קוטלר (לא פורסם); (תמ"ש (כפר-סבא) 17150/03 מ. נ. נ' מ. נ. (לא פורסם); ולדרישות נוספות, כגון תקנת הציבור הקבועה בסעיף 61 לחוק החוזים (חלק כללי) (פרשת צונן הנזכרת; תמ"ש (תל-אביב-יפו) 16650/97 ש' פ. נ' ר' מ' פ (לא פורסם)). לאחרונה קבע בית המשפט המחוזי בירושלים בהסתמכו על פסיקה מבית משפט זה:

"צודקות המשיבות כי האיש חייב במזונות אישתו טרם מתן הגט, קל וחומר כאשר היא אינה יכולה להתפרנס ממעשי ידיה. אולם כאשר כבר הוכרע העניין הרכושי, והוסר המכשול למתן הגט, אזי יש לשקול אף את שיקולי הצדק ושיקולי תקנת הציבור כאשר אנו פוסקים את מזונותיה של האישה... מהותה של תקנת הציבור... 'משקפת את "האני המאמין" החברתי של שיטת המשפט. היא מבטאת את הערכים, האינטרסים והעקרונות המרכזיים והחיונים, אשר שיטת המשפט מבקשת לשמר ולפתח (ראו פרשת אפרת, בעמ' 778). באמצעות תקנת הציבור מבטיחה שיטת המשפט התנהגות ראויה ביחסים הבינאישיים' (מפי הנשיא ברק ברע"א 8256/99 פלונית נ' פלוני, פ"ד נח(2) 213, 228); ראו דנג"צ 4191/97 רקנט נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נד(5) 330, 363)" (שם, עמ' 228)...במקרה דנן, יחד עם פסק הדין בעניין המזונות ניתן גם פסק הדין בעניין הרכושי, ובו קבע בית המשפט את איזון המשאבים, כפי שעלה מהראיות אשר עמדו בפניו. כמו כן, מהפרוטוקולים של בית משפט קמא ומהעדויות אשר הוצגו בפניו, עולה כי פני האישה לגירושין, זאת בניגוד לטענותיה בערעור זה. במצב כזה, תקנת הציבור היא שלא נתיר לאחד מבני הזוג "לעגן" את האחר, בוודאי לאחר שהוכרע העניין הרכושי. (ע"מ (ירושלים) 765/05 פלוני נ' אלמונים (לא פורסם) - השופט י' שפירא, ההדגשה הוספה - א"ר; ראו גם תמ"ש (כפר-סבא) 8840/01 משה נ' משה (לא פורסם)).

           (3) באופן עקרוני (ומבלי להתייחס לפרטי המקרה דשם) גישה זו, בכל הכבוד, עולה בקנה אחד עם התפיסה ה"כולית" שביסוד הקמתו של בית המשפט לענייני משפחה, אשר לא כבתי המשפט האזרחיים ה"רגילים" בימים משכבר, עוסק הוא בכל ענייניה של המשפחה בפני מותב אחד (למעט מה שמסור לבתי הדין הרבניים). אזכיר, כי הצעת החוק שביסודו של חוק בית משפט לענייני משפחה התשנ"ה-1995 נקראה "הצעת חוק לתיקון דיני המשפחה (ריכוז סמכויות השיפוט) התשנ"ה-1994" (הצעות חוק תשנ"ה, 152), ושורשיה - כאמור בדברי ההסבר (שם) - בהמלצת ועדה לבחינת יישום דיני המשפחה בראשות השופט אלישע שינבוים ע"ה. אותה ועדה נכבדה כתבה: "ריכוז סמכויות ייעל את המערכת, ימנע כפילויות בדיון ובהרשעות שיפוטיות, יאפשר פתרון שיטתי ומגובש יותר ..." (כמצוטט שם). ואכן, עוד זכורני בבית המשפט המחוזי העידן שבו יכולים היו תיקיה של אותה משפחה להידון בעת ובעונה אחת בפני שופטים שונים של בית המשפט, זה במזונות וזו בהסדרי ראיה, ובית משפט השלום דן בפירוק שיתוף ועוד כהנה. המצב נשתנה עם כינונו של בית המשפט לענייני משפחה. הוא הדין לעצם הנושאים, עניין הקרוב יותר לדיוננו הנוכחי, קרי, המבט הרחב שבו משקיף בית המשפט לענייני משפחה על כלל ענייניה של המשפחה; ראו רע"א 6558/99 חבס נ' חבס, פ"ד נד(4) 337, 343-342 (הנשיא ברק). ברוח זו אין איפוא להתייחס לסוגיית המזונות באופן מנותק לחלוטין מסוגיית הרכוש ופירוק הזוגיות. על כל מקרה להיבחן לפי נסיבותיו. לבית המשפט לענייני משפחה כלים - הן במסגרת שיקול דעתו הדיוני (ראו לאחרונה בע"מ 8873/06 פלוני נ' פלוני (טרם פורסם), והן במסגרת הדין האישי (ראו לדוגמה בע"מ 2948/07 פלונית נ' פלוני (טרם פורסם) - להתחשב במכלול הנתונים שלפניו.

           (4) אטעים, עם זאת, כי אין פירוש הדבר שבכך נשחק נושא המזונות במקרים הראויים, ואל ימהרו "סרבני מזונות" לשמוח. לא אחת יהיו מקרים שבהם יהא מקום להידרש, כתום תקופה, לעניין המזונות ולהקל על-ידי העלאתם על משפחה, בין אם אשה ובין אם (ועל פי רוב בפרט) ילדים, כשרווח לבעל-האב יותר מאשר לפני כן; ולהיפך, יהיו מקרים שבהם מטה ידו של האב ותידרש הפחתה, ויש לקוות כי אלה המיעוט. במקרה שלפנינו נקבע, כממצא עובדתי, כי המבקשת היא המעכבת "ללא סיבה של ממש" את הגירושין (עמ' 57 לפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה), המבקשת אמנם מפנה להחלטות בתי הדין הרבניים שלא חייבו את המבקשת בגט - אך גם שם נקבע כי על אף הביקורת על התנהלות המשיב, והחשש להתרת הרצועה ופגיעה במסגרת הנישואין, אין מעשית סיכוי של ממש לאיחוי הקרע. ככלל, על בית המשפט לבחון לא רק האם יש על פי הדין האישי מקום לשקול שינוי במזונות, אלא גם כיצד תשפיע פסיקת מזונות מוגדלים כמבוקש על מכלול היחסים, לכאן או לכאן, ובעיקר האם מתבקשת היא בתום לב. בענייננו אין איפוא מקום להתערבות בהכרעתם של בתי המשפט הקודמים ששיוו לנגד עיניהם את כלל היחסים בין הצדדים. ואולי לא פחות מכל אלה, שיעור המזונות כנקבע מאפשר למבקשת - בהצטרף להכנסותיה שלה -רמת חיים כזו אשר לה הורגלה במשך חיי הנישואין, דבר שכמובן משליך על הגישה לבקשה.

י.        מהטעמים האמורים, איני נעתר לבקשה.

          ניתנה היום, כ"ז בסיון תשס"ז (13.6.07).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    עש + מפ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: