זיתאוי נ' מדינת ישראל

החלטה

לפניי בקשה לביטול החלטה בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב שניתנה ביום 24.5.13, בגין נהיגה בשכרות.

טיעוני הצדדים

ב"כ המבקש טען בכתב ובע"פ כי המבקש הינו נהג הרכב שנתפס נוהג בשכרות. רשיונו נפסל ל-30 יום ולא הוגשה בקשה לבטול ההחלטה. הרכב משמש את אשתו ההרה של המבקש ואת אביו, והשבתתו פוגעת במשפחה כולה. עוד טען כי לעתים כלל לא ניתנת הודעת איסור שימוש. הסניגור טען כי קיים קושי ראייתי הנעוץ בכך שלא סומן בדוחות כי הוחלפה פיה בטרם כל נשיפה, אך הוא מבין שקיים כעת מזכר המסביר זאת.

התובע התנגד לבקשה, טען כי קיימות ראיות לכאורה, ביחס לפיה טען כי מלכתחילה היה קיים בתיק מזכר ביחס לנושא זה. המבקש הודה כי שתה 3 כוסות וויסקי עובר לעצירתו ע"י השוטרים. העבירה מקימה מסוכנות, וכן עברו של המבקש. לא בכדי קבע המחוקק סנקציה זו, תוך העדפת האינטרס הציבורי על פני האינטרס האישי.

דיון והכרעה

עיינתי בחומר החקירה ואני מוצאת כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת העבירה המיוחסת למבקש. מדוחות השוטרים עולה כי המבקש נעצר לבדיקה ומפיו נדף ריח חזק של אלכוהול. בבדיקת נשיפון נכשל. בבדיקת מאפיינים הצליח בשניים מהמבחנים, במבחן ההליכה כשל. בבדיקת הינשוף נמדדה כמות של 355 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אויר נשוף.

אכן בדוח המקורי לא צויין כי הוחלפה פיה. במזכר שצירפה השוטרת ציינה: "...לאחר שבצעתי את הבדיקה ונמצא 355 מיקרוגרם ומסרתי העתק לנהג הבחנתי שלא סימנתיX בהחלפת הפיה עבור כל נשיפה. יש לציין שהוחלפה פיה על כל נשיפה". בשלב הלכאורי די בכך.

יתר הבדיקות נערכו לכאורה על פי החוק והנהלים. בתחקור הנהג לאחר הבדיקה חזר בו מטענתו שלא שתה אלכוהול, וסיפר כי שתה 3 כוסות וויסקי בחתונה ממנה חזר כשנעצר.

עבירה של נהיגה בשכרות הינה עבירה חמורה ומסוכנות, וכמות האלכוהול שנמדדה בגופו של המבקש גבוהה בהרבה מהמותר עפ"י חוק, ואף מהכמות שנקבעה כרף אכיפה.

המבקש הורשה לנהיגה בשנת 2002, ומאז צבר לחובתו 13 הרשעות קודמות, האחרונה שבהן בגין פקיעת רשיון הרכב בו נהג, משנת 2011. בעברו עבירות רישוי נוספות רבות, נהיגה במהירות מופרזת ועוד. מכאן שעברו, גם אם איננו מעיד על מסוכנות מאד גבוהה, כשלעצמו, מעיד על זלזול בחוק ומחזק את מסוכנותו.

המבקש הינו הנהג וגם בעל הרכב.

המחוקק הקנה לביהמ"ש סמכות להשבת רכב לבעליו, כאשר אין זהות בין בעל הרכב לנהג, ובהתקיים התנאים המפורטים בסעיף 57ב.(ב) לפקודה. סעיף קטן ג' מתיר התערבות בהחלטת הקצין "אם התקיימו נסיבות ... המצדיקות זאת" בהקשר זה מוסיף המחוקק כי ניתן להביא בחשבון את הזיקה בין בעל הרכב לנהגו. ככל שהזיקה רחוקה יותר – יטה ביהמ"ש לתת לכך משקל כבד יותר באיזון האינטרסים. בענייננו, הזיקה הינה זהות מוחלטת בין בעת הרכב לנהג.

הקושי המוטל על משפחתו של המבקש ברור ומובן, אך אין בו כדי להוות נסיבות מיוחדות המצדיקות קבלת הבקשה.

לפיכך, נוכח האיזון בין האינטרס הציבורי לבין האינטרס האישי, אני סבורה כי הראשון גובר, ועל כן, אני דוחה את הבקשה.

המזכירות תעביר החלטתי זו לב"כ הצדדים באמצעות הפקס.

ניתנה היום, כ"ח סיון תשע"ג, 06 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: