זירדקר נ' חנוך לוי

פסק דין

לפני תביעה קטנה בגובה 15,000 ₪ בגין נזקים שהתובע טוען כי נגרמו לרכב מסוג דייהו מ"ר 9587216 (להלן – הרכב), שבבעלות חמותו גב' שושנה נחשון (להלן – גב' נחשון) אך מצוי בחזקתו, בשל תיקון רשלני שבוצע במוסך הנתבע (להלן – המוסך).

לטענת התובע, אשר העיד לפני היום, ביום 14.3.07 גרר את הרכב למוסך לשם תיקון. הנתבע שיפץ את ראש המנוע, ולאחר מספר ימים הודיע כי יש לתקן גם את הרדיאטור. התובע ובני משפחתו הסכימו כי גם הרדיאטור יתוקן, וכך היה. לאחר מספר חודשים שבק הרכב. התובע גרר את הרכב למוסך והנתבע אמר לו כי שוב התקלקל ראש המנוע. הנתבע דרש מחיר מלא, אך שוכנע לבסוף לתקן את הדרוש תיקון בעלות של 500 ₪. מספר חודשים לאחר התיקון השני שוב שבק הרכב. התובע הביא את הרכב למוסך, אך הפעם הנתבע לא היה מוכן לקבל את הרכב, וטען שאין אחריות. התובע הגיש דו"ח שמאי מיום 15.3.07 (ת/1), בו נרשם כי הבעיה היא ברדיאטור ויש להחליפו שאם לא כן יתחמם המנוע ויינזק.

התובע הביא לעדות את גב' נחשון, אולם עדות זו לא שפכה אור על שארע במוסך ולא תמכה בגרסת התביעה.

הנתבע העיד כי בחודש מרץ 2007 הגיעה חמותו של התובע שהיא בעלת הרכב למוסך. גב' נחשון אמרה לנתבע כי הרכב מתחמם, למרות שחודשיים קודם לכן טופל במוסך אחר ושם שיפצו לו את ראש המנוע. גב' נחשון בקשה את הנתבע להזמין שמאי שיבחן את הרכב, וזאת לצורך הגשת תביעה נגד בעלי המוסך האחר, וכך נערך הדו"ח ת/1. הנתבע טוען כי ביצע תיקון חלקי במנוע הרכב (תיקון ראש מנוע והחלפת טרמוסטט). הנתבע הבהיר כי הבעיה היתה בטרמוסטט ולא ברדיאטור כפי שטען התובע. שלושה וחצי חודשים מאוחר יותר חזרה גב' נחשון למוסך, והנתבע הבחין שהרדיאטור נוזל. הנתבע שלח את גב' נחשון לקנות רדיאטור והרכיב לה אותו ללא תמורה. באותו מעמד נכח התובע וסוכם עמו כי ישלם עבור החלפים בלבד. התובע התחייב לשלם 600 ₪ עבור העבודה, אך עד היום לא שילם. הנתבע טען עוד כי תקופת האחריות על התיקון שביצע במנוע הרכב היא שלושה חודשים, ואף שחלפה היה מוכן לסייע לתובע ולגב' נחשון. הנתבע טען כי עבודתו היתה ללא דופי וכי בהחלט יתכן שברכב ישן – דוגמת רכב התובע – תתרחש תקלה שאינה קשורה לראש המנוע אשר תביא לידי כך שהרכב יתחמם והמנוע יהרס.

עיינתי בכתב התביעה ובכתב התביעה, שמעתי עדויות הצדדים וקראתי את המוצגים שהגישו. לאחר כל אלה מצאתי כי התביעה לא הוכחה.

התובע, שאינו בעל הרכב, לא הוכיח דבר וחצי דבר מעילת תביעתו. התובע לא הוכיח כי נגרם לרכב המדובר נזק כלשהו וכי הוציא כסף מכיסו על מנת לתקן נזק זה וכמה שילם. התובע גם לא הוכיח כי הנתבע התרשל בטיפול ברכב וכי גרם לו נזק כאמור. התובע לא הציג מסמך כלשהו להוכחת תביעתו, פרט לדו"ח משרד התחבורה לפיו הרכב לא עבר מבחן רישוי ביום 18.2.08 (זמן רב לאחר התיקון) בשל כך שהמנוע הוחלף "ללא מסמכים". התובע אף לא הביא לעדות בעל מקצוע רלוונטי. אני מקבל את גרסתו של הנתבע לעניין מהותו של דו"ח השמאי ת/1, ואוסיף כי גרסה זו לא נסתרה על ידי התובע. מכאן שגם דו"ח זה אינו יכול להועיל לו.

סוף דבר, הנני דוחה את התביעה ומחייב את התובע בהוצאות הנתבע בסך 300 ₪. סכום זה ישולם על ידי התובע לנתבע בתוך 14 יום מיום שיומצא לו פסק הדין, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין.

ניתן היום, ד' טבת תש"ע, 21 דצמבר 2009, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: