זיסמן נ' אבקסיס ואח'

החלטה

1.בפני בקשת התובע לחילוט עירבון. שהופקד על ידי המשיב במסגרת הליכים לעיכוב ביצוע פסק דין.

2.על פי פסק דין שניתן ביום 31.3.08 נקבע כי הציור נשוא המחלוקת שבתובענה (להלן: "הציור") הינו בבעלותו של המבקש ויש למסרו לידיו. על פסק דין זה הגיש המשיב ערעור, תוך שנתקבלה בקשתו לעיכוב ביצוע פסק הדין בכפוף להפקדת עירבון בסך 20,000 ₪ להבטחת פיצוי המבקש על כל נזק שיגרם לו, בצירוף התחייבות עצמית בלתי מוגבלת בסכום וערבות צדדים שלישיים עד לסכום של 10,000 ₪.

3.בהמלצת בית המשפט המחוזי, הסכים המשיב למשוך את ערעורו וביום 3.6.09 ניתן פסק דין בערעור לפיו הוא נדחה ונפסקו לחובת המשיב הוצאות בסך 10,000 ₪.

4.בבקשה שבפני עותר המבקש לחילוט הערבון שהפקיד המשיב להבטחת פיצוי בגין נזקי המבקש, שכן לשיטתו, ממועד עיכוב פסק הדין (28.4.08) ועד לדחיית הערעור כאמור, חלפו יותר מ-13 חודשים, במהלכם ירד ערכו של הציור בשיעור של כ-20% עד 25% (בהתאם לחוות דעת מומחה שצירף) וזאת לאור המשבר הכלכלי שפרץ בארץ ובעולם.

5.המשיב טוען כי יש לדחות את הבקשה באשר הוגשה באיחור בחלוף 60 הימים שקצובים לכך לפי תקנה 371(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). בנוסף, טען כי אף לגופו של עניין דין הבקשה להדחות שכן היא לא עומדת בדרישות התקנה שלעיל, כפי שיפורט בהמשך.

6.המבקש משיב מנגד כי עיכוב הביצוע ניתן מתוקף תקנה 469 לתקנות, שהינו הסדר ספציפי למקרים של עיכוב ביצוע פסק דין, וכי הסדר זה גובר על תקנה 371 שעניינה סעדים זמניים. לפיכך, טוען המבקש, ומאחר ותקנה 469 אינה קובעת מועד להגשת הבקשה הרי שאין איחור בהגשתה. בנוסף ולגופו של עניין, טוען המבקש כי תקנה 469 איננה מקימה את תנאי הסף הנדרשים לפי תקנה 371, וכי הפסיקה קובעת שכל שנדרש המבקש להוכיח הוא את הקשר שבין עיכוב הביצוע לנזק שנגרם לו.

7.לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לה, נחה דעתי כי דינה להדחות.

8.ברע"א 6448/01 חיר נ' לידאי, פ"ד נז(2) 532 נקבע כי הוראת תקנה 371 לתקנות החלה לגבי חילוט עירבון שניתן במסגרת בקשה לסעד זמני- הינו רחב מדי ואיננו חל על חילוט ערובה שניתנה להבטחת נזקים העלולים להיגרם בגין עיכוב ביצוע, וכי בהקשר של עיכוב ביצוע, חילוט הערובה אינו מותנה בתנאים הקבועים בתקנה 371. לפיכך, אין צורך להוכיח שהבקשה לעיכוב ביצוע היתה בלתי סבירה ודי בהוכחת הקשר בין עיכוב הביצוע לבין הנזק שנגרם, אך להבדיל מתקנה 371, שאיננה מתנה את חילוט הערובה בהוכחת גובה הנזק, הרי בקשה לחילוט ערובה להבטחת נזקים בגין עיכוב ביצוע- יש צורך להוכיח את הנזק שנגרם.

9.המבקש מבסס בקשתו על הטענה כי במהלך תקופת עיכוב ביצוע פסק הדין פרץ משבר כלכלי גלובלי שהשפיע על מחירי יצירות אומנות כגון זו נשוא ההליך, ותמך טענתו כאמור בחוות דעת מומחה מטעמו לפיה ערך הציור ירד בכ-20% עד 25%. אין מחלוקת כי הציור לא נמכר, והמבקש אף לא טען כי ניסה למכור אותו. בנסיבות אלו, דומה כי המבקש לא עמד בנטל הראשוני של הוכחת נזק שנגרם לו, שכן כל עוד לא מכר את הציור, ברי כי לא התגבש נזק כלשהו שבגינו יש לפצות אותו. גם הטענה כי מעצם הצורך שנוצר לו למבקש, להמתין לעליית ערכו של הציור, יש כדי גרימת נזק בר פיצוי - דינה להדחות, שכן אם בחר המבקש להמתין לעליית ערכו של הציור, ברי כי לעת הזו לא נגרם לו נזק בשל ירידת ערך (ויתכן שאף ההפך הוא הנכון) בעוד שאם היה בוחר שלא להמתין והיה סופג נזק בשל ירידת ערך, אזי היה ניתן לשקול את טענתו ולקבוע את גובה הנזק. אך כאמור, מאחר ולא כך הוא ולא הוכח בפני נזק ריאלי כלשהו שנגרם למבקש, הרי שדין בקשתו להדחות.

10.בנתון לכך, הנני מקבל את בקשת המשיב להחזרת הערבות הבנקאית לידיו, ולפקיעת ההתחייבות העצמית וערבות צדדי ג' שהפקיד.

11.המבקש ישלם למשיב הוצאות בקשה זו בסך 1,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ה טבת תש"ע, 11 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: