זיסו נ' קליגר(עציר) ואח'

פסק דין (כנגד הנתבעת 1)

בפני תביעה כספית.

במהלך ניהול התביעה הגיעו הצדדים להסכמות, להן ניתן תוקף של פסק דין , בעניינו של הנתבע 2

ולפיהן ניתן כנגד הנתבע 2 פסק דין (פס"ד מיום 26/1/12 ופסק דין משלים מיום 29/4/12) בגין מלוא סכום התביעה. כנגד הנתבעת 1 ניתן בהסכמה פס"ד חלקי מיום 11/1/12 ע"ס 561,303 ₪ מסכום התביעה ולפיכך יעסוק פסק דין זה בחלקה הנותר של התביעה כנגד הנתבעת 1, בלבד.

התובע טוען כי הכיר את הנתבעת 1 במהלכה של שנת 2010 במסגרת עבודתם בתחום המחשוב. לטענת התובע, לאור הידידות אשר התפתחה בין הצדדים, הציעה לו הנתבעת לרכוש בית בקיבוץ נחשולים בתנאים של חבר קיבוץ אשר אינו ממש את זכויותיו באזור ההרחבה של הקיבוץ. התובע אשר לטענתו קסמה לו ההצעה, הסכים לכך והחל בהעברת כספים על חשבון העסקה לנתבעת בהתאם לבקשתה. לטענת התובע, הנתבעת הורתה לו לשמור על דיסקרטיות מוחלטת מחשש שהעסקה תטורפד בידי אי מי. התובע טוען, כי הכספים הועברו לנתבעת על פי בקשתה תוך שהיא מודיעה לו כי היא מעבירה אותם לבעלי הזכויות במקרקעין והללו מעבירים אותם לקיבוץ לטובת קבלת אישורים רלבנטיים לצורך העברת הזכויות במקרקעין. התובע טוען כי העביר לידיה של הנתבעת סך כולל של 748,940 ₪, כאשר הנתבעת הציגה לו מדי פעם בפעם מסמכים הנחזים להיות בחתימת ידם של בעלי הזכויות במקרקעין וערכה עמו הסכמים להעברת זכויות במקרקעין, אף הם בכתב ידה. לטענת התובע הועברו לידי הנתבעת הסכומים הבאים :

85,000 ₪ בהמחאה מיום 31/5/10

198,970 ₪ בהעברה בנקאית לחשבונם של הנתבעת 1 והנתבע 2 מיום 12/7/10

140,000 ₪ במזומן ביום 23/8/10

100,000 ₪ בהעברה בנקאית מיום 26/9/10

99,970 ₪ בהעברה בנקאית מיום 20/10/10

125,000 ₪ בהעברה בנקאית מיום 30/11/10.

התובע טוען כי לאחר העברת הכספים ציפה לראות מסמכים מתאימים לעסקה, ברם נענה בכל פעם בתירוצים מתירוצים שונים של הנתבעת וביום 12/6/11 נסע בעצמו, לטענתו לקיבוץ נחשולים על מנת לבדוק מדוע זה אין הנתבעת עומדת בהתחייבותה. לטענת התובע, במהלכה של אותה נסיעה הוא קיבל במפתיע שיחה מעם בא כוחה של הנתבעת אשר הבהיר לו כי הוא מייצג אותה וכי נבדקת אפשרות להשיב לו את כספו. לטענת התובע, הוא ערך שיחות עם הנתבעת אותן הקליט ובהן היא מודה בחובה ומבקשת להשיבו באמצעות מכירת ביתה שלה, אלא שפגישות אשר נקבעו עם הנתבעת ועם בא כוחה לעניין זה, בוטלו על ידם. לטענת התובע בחודש 6/11 פורסמו בעיתונות כתבות אודות הנתבעת ואז התברר לתובע כי אינו היחיד אשר "נעקץ" על ידה ולפיכך פנה למשטרת ישראל והגיש תלונה בעניינה של הנתבעת. לטענת התובע עוולה כלפיו הנתבעת 1 בעוולת התרמית, הגניבה והפרת החובה החקוקה וכן פעלה בחוסר תום לב בכך שהבטיחה לתובע הבטחות לקבלת זכויות אשר ידעה מראש כי לא ניתן להעניקן לו וגבתה כך ממנו כספים מרובים. מכאן תביעתו של התובע בפני.

הנתבעת 1 הודתה בחלק הארי של העובדות האמורות בכתב התביעה וכנגד הנתבעת 1 ניתן כאמור, פסק דין חלקי בגין הסך של 561,303 ₪. באשר ליתרת הסכום הנתבע בכתב התביעה, טענה הנתבעת 1 כי עומדת לה זכות קיזוז וזאת בגין 70,000 ₪ אותם שילמה לתובע, כאשר עבד בחברת "דבש", בה עבדה אף הנתבעת 1. לטענת הנתבעת 1, התובע היה בתקופת צינון לאחר עבודתו בחברת מחשבים גדולה ולכן עבד בחברה קטנה כחברת "דבש" והסתייע בנתבעת 1 אשר שילמה לו משכורת. עוד טענה הנתבעת 1 כי מימנה את נסיעת התובע ללאס וגאס בעלות של 30,000 ₪ ולפיכך יש לקזז אף סכום זה מן הסכומים אותם הוא תובע ממנה. הנתבעת 1 טענה עוד כי סך של 140,000 ₪ אשר התובע טוען כי העביר לידיה במזומן, כלל לא שולם לה ומשכך יש לקזז מסכום תביעת התובע כנגדה סך של 240,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ולדחות את תביעת התובע כנגדה בגין סך זה.

דיון :

כאמור טוענת הנתבעת 1 טענת קיזוז כנגד הסכומים הנתבעים בידי התובע, בגינם של שני חיובים אותם היא טוענת כי הוא חב כלפיה, האחד בסך 70,000 ₪ ואילו האחר בסך 30,000 ₪.

הוראותיו של סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי) קובעות כדלקמן :

"53.(א)חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו; והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת, אם הם חיובים קצובים."

המונח "חיוב" פורש בפסיקה כחובות קצובים ואף כאלו אשר אינם קצובים, ברם נקבע כי על מנת שניתן יהא להיכנס בגדרו של סעיף 53 (א) האמור, יש צורך בקיומו של חיוב כספי.

ראה בע"א 544/81 קיהל נ. סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ פ"ד לו (3) 518.

גם הוראותיו של סעיף 20 לחוק החוזים(תרופות) קובעות נורמה כללית שלפיה ניתנים חובות מגובשים שהצדדים חבים זה לזה לקיזוז.