זינגרמן נ' וסטמן

החלטה

בפני בקשת הנתבע לביטול פסק דין שניתן נגדו בהעדר הגנה ביום 13.1.10.

פסק הדין ניתן על סמך אישור מסירה ממנו עולה כי בוצע ביום 6.12.09 בכתובת ברח' היצירה 29 רמת גן ולידי מיופה כוח של הנמען הרשום – מר אהוד הראל.

טען המבקש בתצהירו כי הינו עורך דין במקצועו והכתובת בה בוצעה המסירה היא כתובת משרדו.

עוד טען המבקש כי מר אהוד הראל, החתום על גבי אישור המסירה, אינו מיופה כוחו אלא עובד שעבד אצלו כנהג/שליח.

אין מחלוקת כי המבקש אינו מתגורר במשרדו וכי בהתאם להסכם נשוא התובענה, כתובת מגוריו של המבקש והכתובת למסירת הודעות בהתאם להסכם (ראה סעיף 11.3 להסכם) היא ברח' הזוהר 16 בתל אביב.

למרות זאת, ציין ב"כ המשיב בכתב התביעה את כתובת משרדו של המבקש ככתובת נתבע.

לשון תקנה 476 ו 477 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 היא כדלקמן:

"476.המצאתו של כתב בי-דין היא במסירתו או בהושטתו של עותק או העתק הימנו, לפי הענין, חתומים כדין, והוא כשאין הוראה אחרת בתקנות אלה.

[439]477.ההמצאה תהא ככל האפשר מבחינה מעשית לנמען גופו, אולם אם יש לו מורשה לקבלת כתבי בי-דין לשם המצאה לפי תקנות אלה – דיה ההמצאה למורשה, ואם יש לו עורך דין, דיה ההמצאה לעורך הדין או למתמחה שלו, או בהנחה במשרדו, והכל אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת."

[439]

דהיינו, המסירה אמורה להתבצע לנתבע עצמו אלא אם יש לו מורשה לקבלת כתבי בי-דין או מיוצג על ידי עו"ד.

תקנה 478 קובעת:

"(א)כל הגר בתחומה של המדינה יכול שיתמנה מורשה לקבלת כתבי בי-דין.

(ב)מינוי כאמור יכול שיהיה מיוחד או כללי וצריך שיהא בכתב חתום ביד המרשה; הכתב, או העתק מאושר ממנו אם היה המינוי כללי, יוגש לבית המשפט."

מאחר ואותו עובד משרדו של הנתבע אינו מורשה מטעמו, טענה אשר לא נסתרה, אין המסירה כפי

שבוצעה – מסירה כדין.

דרך אחרת למסירה של כתבי בי-דין שלא באמצעות מסירה לנתבע גופו נקבעה בתקנה 481:

"באין אפשרות למצוא את הנמען, די בהמצאת הכתב לאחד מבני משפחתו הגרים עמו ושלפי

מראית עין מלאו לו שמונה עשרה שנים..."