זינגר נ' אמינוב

החלטה

שכ"ט העד בסך של 200 ₪ ישולם בשלב זה על ידי הנתבע.

ניתנה והודעה היום כ' אייר תש"ע, 04/05/2010 במעמד הנוכחים.

אילן דפדי, שופט

פסק דין

לפניי תביעה בגין נזקי תאונת דרכים.

התובע טוען, כי נסע בנתיב הימני וכי הגיעה מולו משאית נהוגה על ידי הנתבע, במהירות מופרזת. לדבריו, מימין למשאית חנו מכוניות. התובע האט את נסיעתו עד כדי עצירה. הנתבע סטה מנתיב נסיעתו, שהיה, כאמור, חסום על ידי מכוניות חונות והתנגש בצד רכבו של התובע. מיד לאחר התאונה הודה הנתבע באחריות לה ואמר, כי המעביד שלו יפצה את התובע, אולם לאחר מספר ימים חזר בו מהודאתו.

בכתב ההגנה טען הנתבע, כי אין מקום לתביעה נגדו באופן אישי, שכן במועד התאונה הוא היה עובד שכיר בחברה. על כן, היה צורך לתבוע את החברה ולא אותו.

לגופו של עניין, הנתבע טען, כי המכונית שבה נסע משמשת לניקוי רחובות. הנתבע טען, כי נסע בצמוד לצדו הימני של הנתיב. לדבריו, הוא לא נסע במרכז הכביש וכלל לא סטה לנתיב שבו נסע רכב התובע. עוד טען, כי אין מקום לטענת התובע, כי נסע במהירות מופרזת. מדובר ברכב המשמש לניקיון שמהירותו המקסימלית היא כ-55 קמ"ש. לדבריו, מאחר שביצע עבודות ניקיון, הייתה מהירות נסיעתו איטית. עוד הוא טען, כי האחריות לתאונה חלה על התובע, וכי התובע הוא שסטה לעבר נתיב נסיעתו של הנתבע.

בדיון הראשון שמעתי את הצדדים. התובע הסביר, כי הוא ראה מולו את משאית הנתבע נוסעת במהירות הרגילה. לדבריו, נתיב נסיעתו היה פנוי והוא אף נצמד למדרכה.

הנתבע הסביר, כי הוא נסע בנתיב הימני, ליד מכוניות חונות שהיו מימינו. לדברי הנתבע, הוא לא נכנס לנתיב של התובע. הנתבע אמר, כי הוא לא יודע איך התרחשה התאונה, אולם היה אדם שישב עמו ברכב וכיוון אותו.

בסוף הדיון הוריתי על קיום דיון נוסף על מנת לשמוע את עדותו של אותו אדם שהיה עם הנתבע ברכב. שמעתי את עדותו של זה בדיון היום. העד הסביר, כי במקום שבו אירעה התאונה היו מכוניות חונות מימינו של רכב הנתבע במקום אסור לחנייה, וכי הנתבע עקף את הרכבים הללו. לדבריו, הוא לא ראה כלל את התובע לפני התאונה, אלא רק בעת ההתנגשות. על כן, לא ניתן ללמוד מעדותו האם התובע היה בתנועה אם לאו. העד אף ציין, כי הנתבע היה עובד חדש בחברה, וכי הוא לא הכיר את המקום.

הנתבע הסביר במהלך הדיון היום, כי הוא הבחין ברכב התובע לפני התאונה. לשאלת ביהמ"ש מדוע הוא לא עצר, השיב הנתבע, כי הוא לא היה יכול לעצור וכי התובע הוא זה שהיה צריך לעצור.

שני הצדדים הציגו בדיון תמונות של מקום האירוע.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טיעוני הצדדים ואת העדות, החלטתי לקבל את התביעה.

טענתו של הנתבע, כי הוא עובד כשכיר בחברה אינה גורעת מאחריותו לפצות את התובע, בהיותו אחראי ישירות לנזק. הנתבע יכול היה לבקש לצרף את החברה שבה עבד כנתבעת נוספת בתיק, ולא עשה כן. משכך, מוטלת האחריות לתאונה עליו.

לגופו של עניין, אני מעדיף את גרסתו של התובע על פני זו של הנתבע. טענתו של התובע, כי הנתבע סטה מנתיב נסיעתו נתמכה בעדותו של העד מטעם הנתבע. כאמור, עד זה העיד, כי הנתבע ביצע עקיפה של מכוניות שחנו מימינו, במקום אסור. יש להניח, כי במהלך עקיפה זו הוא סטה מנתיבו לכיוון נתיב הנסיעה של התובע.

יש לציין, כי בדיון הראשון אמר הנתבע, כי הוא לא יודע איך התרחשה התאונה, והוא סמך בעניין זה בעיקר על עדותו של העד מטעמו. העד העיד, כי הוא לא הבחין ברכב התובע לפני התרחשות התאונה, ועל כן - לא ניתן היה ללמוד ממנו אם התובע היה בתנועה אם לאו.

זאת ועוד, הנתבע העיד בדיון היום, כי הבחין ברכב התובע לפני התאונה, אולם הוא לא עצר, כפי שהיה ראוי שיעשה.

סוף דבר, התביעה מתקבלת. התובע הוכיח את נזקיו באמצעות חוו"ד שמאי. אשר על כן, ישלם הנתבע לתובע סך של 9,394 ₪. סכום זה כולל בתוכו את שכ"ט השמאי. הסכום ישולם בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום הגשת כתב התביעה ועד התשלום בפועל. בנוסף, ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

ניתן להגיש בקשת רשות לערער לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.