זינב נ' גאנם ואח'

פסק דין

שלושת הנתבעים בתיק זה לא טרחו כלל להגיש כתב הגנה. שניים מהם התייצבו לדיון. הנתבע 3 התייצב במועד ואמר כי לא הגיש כתב הגנה משום שעורך דינו אמר לו שאין בכך צורך. הנתבע 1 התייצב באיחור, לא מצא לנכון להתנצל והודיע שלא הגיש כתב הגנה כי הוא לא מבין בדברים האלה ויש לו צו כינוס. הנתבע 3 לא התייצב ולא הודיע דבר. ביתו, שהיא אשת הנתבע 1, נמצאת באולם. במצוותי יצאה להתקשר אליו ובשובה הודיעה שהוא לא מרגיש טוב ולא מתכוון להתייצב.

לגופו של ענין: התביעה שלפני היא תביעה כספית בגין דמי שכירות שלא שולמו בגין נכס שהשכיר התובע לנתבע 1 (על פי החוזה) לו ערב הנתבע 2. החוזה המדובר הוא מיום 4.01.07 (להלן – החוזה השני) החוזה הינו הארכה של חוזה מיום 18.02.04, שתוקפו היה עד ליום 19.02.05 (להלן – החוזה הראשון). לחוזה הראשון היה ערב, הנתבע 3.

התובע טוען כי למעשה, מי ששכר את החנות ועימו צריך היה לעשות את החוזה, הוא הנתבע 3, אלא שלבקשתו של הנתבע 3 נחתם החוזה מול הנתבע 1 והנתבע 3 לא היה אלא ערב.

הנתבע 3 טוען כי אין כל יריבות איתו מאחר שבהארכת החוזה הוא לא מופיע כערב, הוא לא היה צד לחוזה ואין כל הסכם איתו.

הנתבע 1 טוען כי ניתן בענינו צו כינוס ביום 20.10.10. הצו הוצג וממנו עולה כי כב' השופטת נחליאלי חיאט נתנה צו עיכוב הליכים נגד הנתבע 1 בהתאם לסעיף 20(א) לפקודת הפש"ר.

התוצאה מכל האמור לעיל היא כדלקמן: נגד הנתבע 1 לא ניתן לתת פסק דין בשל צו הכינוס.

הנתבע 3 אינו צד לחוזה המוארך, וכערב – היה צורך בחתימתו על החוזה השני על מנת שערבותו תהיה בתוקף גם לתקופה של החוזה השני. באשר לטענת התובע כי הוא למעשה הצד האמיתי לחוזה, הרי שכאשר צדדים מסכימים לחתימת חוזה למראית עין, לוקח התובע סיכון שהצד השני יכחיש את ההסכמות שאינן כתובות, וכך קורה במקרה הזה, כאשר הנתבע 3 טוען כי אינו צד לחוזה. מכל מקום, בחוזה השני, שהוא הבסיס לתביעה שלפני, אין זכר לנתבע 3, אף לא כערב. הפועל היוצא הוא כי לגבי התקופה הרלוונטית לכתב התביעה, אין כל מסמך הקושר את הנתבע 3 להתחייבות כלפי התובע וכל אחד משני הצדדים טוען טענה הפוכה בדבר היריבות. התוצאה היא, דין התביעה כנגד הנתבע 3 להידחות אף היא.

הנתבע 2 לא הגיש כתב הגנה ולא טרח להתייצב לדיון, ואף לא טרח לבקש דחיה או לשלוח הודעה בדבר העובדה שאינו חש בטוב, למרות שביתו וחותנו הגיעו היום לדיון ויכלו למסור הודעה ואישור רפואי, אילו היו כאלה.

אציין, כי מהתנהגות שלושת הנתבעים עולה תמונה של זלזול בתובע ובבית המשפט, ובפרט אמורים הדברים לגבי הנתבע 1, שהגיע באיחור והתנהג בצורה מזלזלת, ולגבי הנתבע 2 שלא התייצב כלל ולא הודיע על כך דבר.

לאור כל האמור, התביעה כנגד הנתבעים 1 ו-3 נדחית, ואילו לגבי הנתבע 2, אחמד שעאר, שלא הגיש כתב הגנה ולא התייצב לדיון, ניתן פסק דין בהעדר הגנה, וזאת מכח סמכותי בהתאם לתקנות 10 ו-11 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז – 1976. בהתאם לאמור בכתב התביעה, לדברי התובע לפני למסמכים שהוצגו ולפרוטוקול דיון זה, אני מחייבת את הנתבע 2 לשלם לתובע סך של 11,560 ₪, כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

נוסף על כך, אני מחייבת את הנתבע 2 לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 700 ₪.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום (לגבי פסקי הדין שניתנו בנוכחות הצדדים). בקשה לביטול החלטה שלא בפני בעל דין יש להגיש בתוך 7 ימים מיום המצאת ההחלטה. אני מורה לנתבע 1 ולביתו של הנתבע 2, הנמצאים שניהם באולם, ליטול עותק מפסק דין זה ולמסור אותו עוד היום לנתבע 2.

ניתן והודע היום א' שבט תשע"א, 06/01/2011 במעמד הנוכחים.

מיכל ברק נבו, שופטת

הוקלד על ידי: אפרת סמידי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: