זימון עורך דין לדוכן העדים

רקע:

1.         בדיון שהתקיים ביום 25.11.07 במעמד הצדדים ביקש המבקש, אשר שימש כבורר בין התובע לבין אחיו, הנתבעים 2 ו-3 (להלן: "הבורר"), לזמן לדוכן העדים את עורך הדין ג. ה., בא כוחו של המשיב, מר ס. מ.. לטענת הבורר, יש לפעול באופן חריג זה מפאת חוסר היכולת של התובע בעצמו לזכור ולאשר את תוכן ההתכתבות בין המשיב לבין הבורר.

2.         עסקינן בעתירה שהגיש המשיב לביטול פסק דין הבורר ולהפחתת שכר טרחתו ששולם זה מכבר. במסגרת הבקשה נדרש בית המשפט לשתי שאלות משפטיות בדיני הראיות: הראשונה והטבעית במצב הדברים כרגע נוגעת לעצם העדת עורך דינו של המשיב בהליך המשפטי דנן. השנייה עולה לאור טענת ב"כ המשיב, שמא במתן עדותו יהא מדובר בחריגה מדיני הראיות שכן הוא לא הגיש תצהיר במסגרת הדיון בבקשה בכתב.

3.         בטרם הועבר התיק להכרעתו של מותב זה, נקבע המתווה לדיון בבקשה על ידי כב' השופט שאול שוחט בהחלטתו מיום 16.4.07 (להלן: "ההחלטה") בע' 12 בסעיף 14א:

"העולה מן המקובץ - לכאורה - לאור טענות המשפטיות שנסקרו לעיל, צודק הבורר בטענתו כי דין התובענה להידחות. ברם, מסקנה זו תהא נכונה ככל שלבעל הדין הייתה דעה על השכר ותשלומו למועד בו שולם אותו שכר ובעל הדין לא הקים קול זעקה כנגדו".

4.         יובהר, איני יושב כערכאת ערעור על ההחלטה. לא זו אף זו, השגה כלשהי על ההחלטה יש להגיש לפתחו של בית המשפט המחוזי בשבתו כבית המשפט שלערעור. האפשרות להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה הייתה פתוחה בפני המשיב, אולם הוא בחר שלא לעשות כן.

5.         בהחלטה לא הוצבה שום מגבלה באופן בו שיש לברר את השאלה העובדתית היחידה בסוגית "הידיעה" ( שם בע' 15 שורה 2). הכרעה בבקשה המונחת בפני מהותית והכרחית לסוגיה התלויה ועומדת - מה ידע המשיב ואימתי. אם ייעתר בית המשפט לבקשה נשוא החלטה זו, תשמש עדותו של עורך דינו כאמצעי לחקר "הידיעה".

6.         באם ישתכנע מותב זה, כי ידעו המשיב ובא כוחו על המסמכים אשר הוחלפו בינם לבין הבורר והשלימו עם כך, לפי החלטתו של כב' השופט שוחט משתמעת הידיעה המובילה לקבלת הבקשה מטעם הבורר לדחיית התביעה על הסף.

דיון:

7.         ראשית, בהתייחסות לגופה של הבקשה בעניין העדת ב"כ המשיב כראיה נוספת, תצוין תגובתו שלא איחרה לבוא. במסגרתה עולות מספר טענות כנגד מתן עדותו בהליך המשפטי דנן. בנוסף להתנגדותו הנחרצת טען ב"כ המשיב, כי מדובר בחיפוש אחר ראיות מעבר לזו המצורפת לבקשה בתגובת הבורר בניגוד לתקנה 241 ל תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 לפיה, רשאי בית המשפט להחליט על יסוד הבקשה והתגובה לה.

            מאחר והדיון נסוב בבקשת הבורר לדחייה על הסף ונוכח קביעתו של כב' השופט שוחט, בה התיר את שמיעת הראיות, אין מניעה לחקור עד נוסף אשר טרם ו/או לא הגיש תצהיר במסגרת דיון בבקשה בכתב.

8.         שנית, נדרש מותב זה לשאלה שנותרה תלויה ועומדת בסוגית חקירת ב"כ המשיב. ניתן להכריע בעניין אך בהסתמך על עדותו של המשיב בעצמו אשר במסגרת חקירתו על ידי הבורר נמנע מלהשיב והפנה את הבורר ואת בית המשפט לבא כוחו לשם מענה.

9.         סעיף 48(א) ל פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971, (להלן: "הפקודה") קובע:

"דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו או לבין אדם אחר מטעם הלקוח ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, אין עורך הדין חייב למסרם כראיה, אלא אם ויתר הלקוח על החסיון; והוא הדין בעובד של עורך דין אשר דברים ומסמכים שנמסרו לעורך הדין הגיעו אליו אגב עבודתו בשירות עורך הדין".

            על פי כלל החסיון לפי הפקודה, אין לחייב עורך דין להעיד על תוכן מסמכים או דברים בינו ובין הלקוח. ברם, איני רואה פגם בחקירת ב"כ המשיב בשאלות המוגבלות להתכתבות בינו ובין הבורר, מאחר והלקוח שהינו התובע בענייננו, זה אשר מחזיק בזכות החסיון החלה על דין ודברים בינו לבין עורך דינו, ויתר על זכות זו בנוגע לשאלת "הידיעה", כפי שצוין בסעיף 8 דנן.

10.       יתרה מכך, כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו - 1986 (להלן: "כללי האתיקה המקצועית") אינם חוסמים את האפשרות העדת ב"כ המשיב מאחר והם אינם גוברים על הפקודה ו/או על החלטות בית משפט. אף על פי כן, יש ליתן את הדעת בסוגית המשך הייצוג של המשיב כל עוד עורך דינו נדרש להעיד.

            דברתו של ב"כ המשיב על עצם קבלת דרישת הבורר לשכר טרחתו, בו הוא יכול לאשר או להכחיש, הינה בגדר פרט טכני הנחוץ בשלב זה. ככלל, על הייעוץ המשפטי שנותן עורך הדין למרשו חל חיסיון עורך דין-לקוח. ברם, כאשר במסגרת התצהיר מציין התובע, כי תצהירו ניתן לפי ייעוץ משפטי שקיבל, הוא מוותר על החיסיון הלכה למעשה. כך או כך, עצם העברת מידע מבחינה טכנית גרידא, דהיינו, השאלה אם הועבר מסמך כלשהו בין עורך הדין למרשו, אינו בגדר ייעוץ משפטי עליו חל החיסיון. לפיכך, סעיף 36(א) ל כללי האתיקה המקצועית המגביל את המשך הייצוג באמצעות עורך דין הנקרא מטעם לקוחו לא חל כאן, אלא סעיף 36(ב) ל כללי האתיקה המקצועית הקובע, כי:

"הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על מסירת עדות כשעורך דין נקרא להעיד בידי בעל דין יריב, או בענין שהוא טכני או ברשות בית המשפט או ברשות הועד המחוזי".

11.       שאלה נוספת בדבר העברת תוכן ההתכתבות מידיו של עורך הדין לידיו של מרשו הנוגעת לשכר טרחת הבורר הינה מורכבת יותר, אפשרית אמנם, אך יש לבררה באופן מוגבל ביותר.