זילברמן נ' מרגליות

החלטה

לפני בקשה לעכב הליכים בתובענה מכח סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק הבוררות") או לסלק את התובענה על הסף לאור קיומה של תניית בוררות.

כללי

1.המרצת הפתיחה נשוא הבקשה הוגשה ע"י בני הזוג זילברמן, המשיבים בבקשה הנוכחית (להלן: "זילברמן"). במסגרת המרצת הפתיחה מתבקש סעד הצהרתי בו ייקבע כי זילברמן זכאים למחיקת משכון הרשום על דירתם בבני ברק לטובת המשיב בהמרצת הפתיחה (המבקש בבקשה הנוכחית) (להלן גם: "רפאל מרגליות") וצו המורה לרשם המשכונות למחוק את רישום המשכון האמור.

2.במסגרת המרצת הפתיחה טוענים זילברמן כי הם יסדו וניהלו, משנת 2000, מפעל קייטרינג באזור התעשיה של הר-טוב באמצעות חברה שהקימו, מעדני שפסל בע"מ (להלן: "החברה"). בשלב מסוים (לאחר שמר זילברמן חלה ואף נדרש להשתלת כליה) החברה נקלעה לקשיים. לזילברמן נודע כי קיים ארגון המכונה "ארגון סדור חובות" המנוהל על ידי משפחה חרדית ואמידה, משפחת מרגליות, ומטרתו לסייע לעסקים המנוהלים ע"י יזמים חרדים המצויים בקשיים כלכליים, להתאושש ולשוב לדרך המלך (להלן: "הארגון").

זילברמן טוענים כי האמינו שזהו הסיכוי היחיד של העסק להתאושש ולכן פנו לארגון והסכימו לכל דרישותיו. בכלל האמור חתם מר זילברמן על מסמך שצורף כנספח א' להמרצת הפתיחה (נושא תאריך 31.12.03) (להלן: "מכתב ההתחייבות" או "מסמך ההתחייבות"). מסמך ההתחייבות הקנה לארגון את הזכות להפעיל באופן בלעדי את העסק והפך את בני הזוג זילברמן ל"חסרי כל מעמד ונעדרי יכולת החלטה". לארגון הוקנתה הזכות לקבל לרשותו את השליטה במניות החברה למרות שלא השקיע כספים משלו. עוד נטען, כי בפועל לא הועברו המניות וזאת במטרה (שהתבררה בדיעבד) להמנע מהסתבכות אם העסק יקרוס.

רפאל מרגליות (המשיב בהמרצת הפתיחה) הועמד על ידי הארגון לניהולו של העסק והיה למנהלו היחיד ומי שקיבל בו את כל ההחלטות. לטענת זילברמן, רפאל מרגליות דרש, בין השאר, כי מר זילברמן יממש את ביטוחי החיים שלו ויעביר את הכספים אליו, וכך נעשה. זילברמן טוענים, כי בדרך זו נטל רפאל מרגליות לכיסו מאות אלפי ₪ אשר לא הגיעו לקופת החברה (ובעניין זה בדעתם להגיש תביעה נפרדת).

3.עוד נטען בהמרצת הפתיחה, כי בסמוך ל'השתלטות' של רפאל מרגליות על העסק, הציע זה לזילברמן כי על מנת שיוכלו להגן על דירתם הפרטית מנושים, כדאי למהר ולשעבד את הדירה לטובתו, תוך שהוא מבטיח שזילברמן יוכלו לבטל את השעבוד בכל עת שיחפצו. אותה עת סמכו זילברמן על רפאל מרגליות באופן מוחלט והסכימו לפעול כהצעתו. זילברמן חתמו על הודעת משכון דירתם בבני ברק ותכולתה לטובת רפאל מרגליות (מסמך מיום 27.1.04, נספח ב' להמרצת הפתיחה).

4.זילברמן מדגישים כי רישום המשכון נועד אך ורק כדי להגן על דירתם הפרטית והמטלטלין שבה מנושים ולא כדי להקנות בה לרפאל מרגליות זכות כלשהיא וכי לא ניתנה להם או לעסק כל תמורה מצידו. זילברמן טוענים, כי המשכון לא היה קשור בשום דרך לעסק.

5.ממשיכים זילברמן וטוענים בהמרצת הפתיחה כי בחודש מאי 2008, תחת ניהולו של רפאל מרגליות (אשר הסתבר להיות ניהול כושל) ולאחר שכספים רבים "נעלמו" מהעסק, קרס העסק סופית והחברה פורקה. זילברמן טוענים כי נותרו חסרי כל לאחר שהפסידו סכומי עתק ואת כל רכושם, פרט לדירה שאף היא משועבדת לבנק המזרחי.

6.תקופה ארוכה נמנעו זילברמן מלפנות לערכאות וזאת, לטענתם, בשל הגישה השלילית שיש במגזר החרדי לפעולה כזו אך לבסוף, בלחץ של בנק המזרחי, פנו באמצעות עו"ד אל רפאל מרגליות בדרישה לביטול המשכון (נספח ג' להמרצת הפתיחה) ולאחר שהתעלם ממנה, פנו לבית המשפט.

7.זילברמן מפנים בטיעוניהם לפסק דין שניתן ע"י בית משפט השלום בתל אביב (תא"מ 55007/08 ותא"מ 56372/08 כהן ואח' נ' רפאל מרגליות ומעדני שפסל בע"מ; פסק דין מיום 2.7.12, נספח ד' להמרצת הפתיחה) בהליכים בהם פתחו נושים של העסק, ובו נקבע, בין השאר, כי יש להטיל על רפאל מרגליות אחריות אישית בגין חובות החברה כלפי נושים שסיפקו לעסק מוצרים.

8.לשיטת זילברמן, משלא ניתנה ע"י רפאל מרגליות תמורה בגין המשכון ותכלית הרישום היתה להגן על הדירה מפני נושים, אין עילה, זכות או הצדקה להותרת המשכון על כנו.

9.הבקשה לעיכוב הליכים או לסילוק התובענה על הסף שהוגשה על ידי רפאל מרגליות (להלן: "בקשת העיכוב") סומכת על הטענה כי יש לברר את המחלוקת בין הצדדים בגידרה של בוררות בפני הרב מ. שפרן בבני ברק, לאור תניית בוררות שבמכתב ההתחייבות.

לשיטתו, יש למחוק את ההליך בשל כך שהיה על זילברמן לפנות לבוררות והם לא עשו כן (ואף לא חשפו את קיומה של תניית בוררות במכתב ההתחייבות) או שיש לעכב את ההליכים ולהעביר את ההכרעה לבוררות.

10.לבקשת העיכוב הוגשו תגובה ותשובה.

לפרטי טענות הצדדים נדרש להלן בכפוף ובמידת הצורך. עם זאת, יצויין כבר כאן כי הסעד הרלוונטי אליו יש להדרש בדיון הוא בשאלת עיכוב ההליכים. קיומה של תניית בוררות אינה עילה לסילוק על הסף אלא לעיכוב לפי סעיף 5 לחוק הבוררות (בכפוף לקיום התנאים בדין ושיקול דעתו של בית המשפט). כמו כן, לא מצאתי כי זילברמן לקו בחוסר נקיון כפיים (כנטען) בפנייתם לבית המשפט, כאשר המסמך הקצר ובו סעיף הבוררות צורף להמרצת הפתיחה ללא הסתרה ולאור הטעמים אשר יעלו מהדיון להלן.

השאלה העומדת אפוא לפתחו של בית המשפט הינה, האם יש מקום לעיכוב הליכים בתובענה לפי סעיף 5 לחוק הבוררות.

דיון

11.סעיף 5 לחוק הבוררות קובע: