זילברמן נ' אורן

פסק דין

א. ההליך:

1. לפני כתב התביעה, המכונה "המרצת פתיחה" – מתן פסק דין הצהרתי. ברישא לכתב התביעה מפורטים הסעדים להם עותר התובע או המבקש כדלקמן:

"מתבקש בית המשפט להורות על מתן פסק דין הצהרתי, לפיו, התובע הינו בעל הזכויות הבלעדי בדירה ברחוב הנחלים 25, שכונת מנחם בגין בצפת, והממוקמת במקרקעין הידועים כגוש 13964 חלקה 7 [להלן: "הדירה"].

להצהיר כי בין התובע לנתבע נכרתו הסכמי מכר מחייבים, על פיהם התחייב הנתבע למכור את הדירה לתובע, את זכויותיו באותה דירה".

להורות על אכיפת הסכמי המכר ולהצהיר כי הנתבע אחראי לכל הנזקים וההוצאות שנגרמו וייגרמו לתובע עד למועד קיום ההתחייבות מטעם הנתבע".

ב. גרסת התובע:

2. בכתב תביעתו, מספר לנו התובע כי התקשר עם הנתבע ביום 6.12.07 בחוזה לרכישת הדירה, בתמורה לסך 355,000 ₪. סכום התמורה אמור היה להיות משולם עד ליום 15.12.08 כנגד קבלת החזקה בדירה, ומסמכים הנדרשים להעברת הבעלות בה.

התובע מפרט בתביעתו, כי אמנם בחוזה הופיע מספר הגוש בו מצויה הדירה, כגוש 13964, אך במהלך מהלכי פרצלציה שונה מספר הגוש ל- 13965 חלקה 8. בחלקה הסמוכה, חלקה 7 מתגורר מר דהן.

בפועל, הסתבר כי הרישום בלשכת רישום המקרקעין הינו שגוי וכי הנתבע הינו בעליה של חלקה 7. על כן, דרש התובע מן הנתבע לתקן את הרישום, כך שהוא יהיה רשום כבעליה של הדירה הנכונה. הנתבע נמנע מלמסור את המסמכים המעידים על השינויים ברישומים ונותר רשום בטעות כבעליה של הדירה השכנה. על כן, "נמנעה ממנו השלמת הרכישה כמתחייב מהוראות חוזה המכר".

3. לתדהמתו, כך מפרט התובע, הוא קיבל ביום 2.10.08 מכתב מב"כ הנתבע, המודיע לו על ביטול החוזה עקב אי תשלום התמורה. בינתיים, כך מספר לנו כתב התביעה:

"הנתבע ובניגוד מוחלט להוראות הסכם המכר, לא ראה לנכון לבצע את השינויים המחייבים לעיל, והתיר את המצב על כנו. [סעיף 19 לכתב התביעה].

במשך כל תקופה זאת, כך טוען התובע, הוא שילם לנתבע דמי שכירות בגין הדירה.

כתב התביעה שותק באשר להתגלגלות העניינים סמוך לאחר משלוח מכתב הביטול.

4. עד כאן פרשת "החוזה הראשון". המהלך השני התרחש לאחר שהתובע שוחרר, בשנת 2010, מבית האסורים, שם ריצה עונש מאסר למשך כשנה ומחצה, אשר, כמפורט בסעיף 14 לכתב התביעה:

"למזלו הרע של התובע, וכרעם ביום בהיר, נפל הוא במלכודת אשר הביאה אותו מאחורי סורג ובריח, וכך שהה הוא בבית סוהר מ 19.2.2009 ועד 20.6.2010 [להלן: "תקופת המאסר"]. [סעיף 14 לכתב התביעה].

התובע חפץ להשלים, "מתוך רצון טוב" [כלשונו], את העסקה ולשם כך פנה למתווך אשר ייעץ לו הכיצד להשלים את העסקה. מנגד, כך טוען התובע, מינה הנתבע את אחיו, מר משה פרץ, ליצגו "וזאת בטענה כי האח הינו בקי יותר בענייני רישום זכויות ובענייני ניהול המשא ומתן" [סעיף 22 לתביעה].

האח פנה לרב פלוני, המתגורר בצפת, וביקשו כי יקבלו בדירתו לשם דיון בסוגיית השלמת העסקה. ואכן, שיג ושיח שנערך בבית הרב, הביא לכך שהצדדים (דהיינו התובע, ואחיו של הנתבע) חתמו על "הסכם זכרון דברים". (נספח ז' לתביעה). לאחר מכן, פנה התובע לעו"ד מוניר הייב, על מנת שזה ייצגו בעסקה. בין היתר הפקיד התובע, לטענתו, את מלוא סכום התמורה המוסכם, בידי ב"כ עו"ד מוניר הייב. הפקדה זאת היוותה תנאי להתקשרות. כראיה צורפו אישורים מסניף הבנק של עו"ד הייב, המאשרים כי יתרת הסכום בחשבונוהינה 425,000 ₪ (הסכום המוסכם על פי נספח ז' עמד על סך 420,000 ₪).

לאחר שהתובע הודיע על הפקדת סכום התמורה, הועברה לבא כוחו טיוטת חוזה מכר, אשר נערכה על ידי עו"ד רז ליברמן, שהציג עצמו כב"כ הנתבע. בטיוטה זאת, הופיע שוב, מספר החלקה השגוי. על כן, פנה עו"ד הייב לעו"ד רז ליברמן, והסב את תשומת לבו לטעות ברישום מספר הדירה על שמו של הנתבע. לתדהמתו, הודיעו עו"ד ליברמן על בטלות ההסכם – עקב הפרתו. שכן החוזה שעל פי זכרון הדברים טרם נכרת.

5.העובדות דלעיל הביאו להגשת כתב התביעה בו נטען, בין היתר, כי הנתבע פעל בחוסר תום לב במו"מ לכריתת חוזה. הוא לא הציג בפני התובע את נסח הרישום של הדירה. זאת, אגב שהוא יודע כי הרישום מוטעה. חרף זאת, הוא ניהל מו"מ עם התובע, בהתייחס למספר השגוי של הנכס.