זילבר אטיאס נ' טל

החלטה

(התנגדות לביצוע שטר)

התובע הגיש ללשכת ההוצאה לפועל בכפר סבא שטר חוב על סך 80,000 ₪ אשר נעשה על ידי הנתבעת לטובתו ביום 3.3.10 וזאת כנגד הסכם שכירות שנחתם באותו היום בין התובע לבין אחותה, הגב' מושיאשווילי אסתר. בשטר עצמו אין כל חתימה של עושה השטר, אך בפרטים שמתחת למקום המיועד לחתימה רשומים פרטיה של הנתבעת וכן חתומה היא כערבה לשטר.

הנתבעת הגישה גם בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות שבה טענה כי למרות שקיבלה את האזהרה בתיק ההוצאה לפועל, לא השכילה למרבה הצער לקבל ייעוץ משפטי מייד לאחר קבלת האזהרה, ולכן לא עמדה על זכויותיה. לטענתה, נסיבות פתיחת התיק הובאו לראשונה לידיה ביום 13.2.11 שעה שבא כוחה פנה ללשכת ההוצאה לפועל בכפר סבא לקבל את מסמכי פתיחת התיק.

לגופה של ההתנגדות טוענת הנתבעת כי בחודש מרץ 2010 התבקשה לערוב לחיובי אחותה (גב' מושיאשווילי הנ"ל) בקשר עם נכס מקרקעין שהושכר על ידי התובע לאחותה. היא פגשה את התובע בביתו ושם נאמר לה כי אחותה חתמה על שטר החוב כערבות לביצוע התחייבויותיה על פי הסכם השכירות וכי היא מתבקשת לחתום על השטר כערבה לביצועו. לדבריה, מעיון בשטר עולה כי היא הוטעתה לחשוב שהיא משמשת ערבה להתחייבות אחותה כעושת השטר, אך לטענתה, התובע הוסיף את עצמו כעושה השטר, כלומר שהיא ערבה לחיוביו של התובע ולא לכך התכוונה. משכך, אין המדובר לטענתה בשטר ובנוסף טענה כי התובע פעל בחוסר תום לב שכן הוא יודע כי ממילא כל התחייבויותיה של אחותה בהתאם להסכם השכירות מולאו כדבעי.

הנתבעת לא התייצבה לדיון, ותחת לדחות אותו הצעתי לצדדים לוותר על חקירות ולסכם טענותיהם, וכך אכן היה.

ראשית לכל, נראה לי כי הנתבעת נתפסה לכלל טעות כאשר טענה כי עושה השטר הוא התובע, וכאילו היא ערבה להתחייבויותיו שלו, דבר שלא היה בכוונתה לעשות. עיון בשטר מגלה כי התובע רשום כנפרע בשטר ולא כעושה. ייתכן כי טעותה נובעת מכך שהיא צירפה להתנגדותה העתק שטר שבו אכן חתום התובע במקום המיועד לחתימת עושה השטר. אולם, השטר התקף הוא השטר שהוגש החתום בחותמת לשכת ההוצאה לפועל, ואשר הוא זה המהווה את עילת התביעה. גם מתצהירה של הנתבעת וגם מהסכם השכירות שבמסגרתו ניתן השטר, אינם מותירים מקום לספק כי התובע הוא המוטב בשטר ולא להפך.

חתימת הנתבעת אמנם אינה מופיעה על השטר במקום המיועד כעושה, אולם פרטיה מתנוססים שם ורשומים בכתב ידה, מתחת לשורה המיועדת לחתימת העושה. בנוסף, כן מופיעים פרטיה וחתימתה כערבה, והשאלה היא מה נפקות הדבר.

סעיף 56 לפקודת השטרות קובע, כי: "החותם על שטר שלא בתור מושך או קבל הריהו, במעשהו זה, חב בתור מסב כלפי אוחז כשורה".

לדברי המלומד לרנר "ההוראה אינה מביאה בחשבון את כוונתו של החותם, ולכן גם מי שחתם על השטר כדי להעיד על נכונות האמור בו יהיה חייב על פיו, אלא אם כן הבהיר שחתימתו לא תטיל עליו חבות". (שלום לרנר, דיני שטרות, מהדורה שלישית, עמוד 270). כלומר, די בחתימת הנתבעת על השטר על מנת שניתן יהא לראות בה התחייבות של החותם/הנתבעת כלפי האוחז, וכוונת החותם אינה רלוונטית, אלא אם ציין אותה במפורש ליד חתימתו.

מוסיף המלומד ואומר בספרו כי "ה"מעין מסב" מתכוון לערוב לחיוב השטרי לטובת האוחז...הסעיף קובע לכאורה את חבותו של מעין מסב כלפי אוחז כשורה בלבד ולא כלפי אוחז אחר. כפי שכבר הסברנו בהקשר אחר, מעמד זה נחוץ רק כאשר קיים פגם כזה או אחר בשטר ואז מתגבר אוחז כשורה על הפגם. מקום שאין פגם או טענת הגנה כלשהי לא נחוצה אחיזה כשורה... [יש] לאפשר גם לאוחז רגיל לתבוע את המעין מסב" (לרנר, דיני שטרות, מהדורה שנייה, עמ' 309 – 310).

מן הכלל הפרט: הנתבעת חתמה על השטר כערבה ולא סייגה את חבותה בכל צורה שהיא. מאחר ואין צורך שהאוחז יהא אוחז כשורה דווקא, אלא די באוחז רגיל, הרי שיש לבחון האם יש לנתבעת טענת הגנה כלשהי.

ההגנה של הנתבעת מתמצית בטענתה בתצהיר כי ממילא כל התחייבויותיה של אחותה בהתאם להסכם השכירות מולאו כדבעי. אין צורך להכביר מילים כי מדובר בטענת הגנה בלתי מפורטת כלל, והנתבעת אף לא טרחה לצרף לבקשתה את תצהירה של אחותה בעניין. כידוע, מי שמבקש רשות להתגונן חייב להכבד ולפרט את הגנתו כדבעי, אך הנתבעת לא עמדה בחובת הפירוט הנדרשת. לכך יש להוסיף את העובדה שאינה שנויה במחלוקת והיא כי הנתבעת התכוונה גם התכוונה לערוב לחיובי אחותה על פי ההסכם, ולמעשה חתמה על השטר ממש. היא לא טענה כי לא הבינה שמדובר בשטר. כלומר, משאין מחלוקת לפחות לעניין הערבות, חובה היה על הנתבעת לפרט את טענות הגנתה, או, למצער, את טענות אחותה עליהן היא מסתמכת. משלא עשתה כן, לא הראתה שיש לה הגנה המצדיקה קבלת הבקשה.

לאור כל זאת, אני דוחה את ההתנגדות, ומכאן שמתייתר הצורך לדון בבקשה להארכת מועד. אני מורה על שפעול הליכי הוצל"פ, ומחייב את הנתבעת בהוצאות בסך 2,000 ₪.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ג אלול תשע"א, 12 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: