זיכוי שוטר אשר הועמד לדין בגין אלימות כלפי עציר

בית המשפט מזכה את הנאשם

כתב האישום והשתלשלות הדיון

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של תקיפה סתם, בניגוד לסעיף 379 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

בהתאם לעובדות כתב האישום, בתקופה הרלוונטית, שירת הנאשם בתחנת המשטרה רהט (להלן: "התחנה"), בתור סייר.

ביום 25.11.2016, הובא לתחנה XXX (להלן: "המתלונן"), יליד 1999, אשר באותה עת, היה קטין.

המתלונן, שהיה עצור באותה עת, הוכנס לחדר העצורים והמתין שם עד לתחילת חקירתו. במהלך ההמתנה, החל המתלונן להשתולל ולצעוק כי ברצונו לעשן. הנאשם, אשר היה באותה עת כיומנאי התחנה, השיב למתלונן מספר פעמים, כי הדבר אינו אפשרי מאחר והינו קטין, אך המתלונן סירב להירגע.

כעבור זמן מה, הוציא אחד השוטרים בתחנה את המתלונן מחדר העצורים, בעודו אזוק בידיו. או אז, תפס הנאשם באמצעות ידו השמאלית את צווארון חולצתו של המתלונן, הצמידו לקיר, ולאחר מכן משך אותו חזרה קדימה וסטר ללחייו פעם אחת לפחות, באמצעות ידו הימנית. כל זאת, תוך שאמר למתלונן "אתה לא תעשן. תפסיק לעשות רעש".

במענה לכתב האישום, כפרה ההגנה בעובדות ובעבירה שבכתב האישום.

ההגנה טענה, כי אין ביטחון בכך שהנאשם היה בתחנת המשטרה במועד האירוע, או שהיה נוכח בהתקיימו של אירוע אחר, דומה לאירוע המתואר בכתב האישום. מכל מקום – הנאשם לא הרים יד ולא תקף את המתלונן בכל דרך. עוד נטען, כי יתכן שהתקיים בלבול בין מספר אירועים שונים.

מטעם התביעה, הושמעו כלל עדי התביעה: