זיכוי נאשם בפרשת העלבה תקיפה והפרעה לשוטרים במילוי תפקידם בגין תיאום עדויותיהם ושקריהם מעל דוכן העדים.

אפתח ואומר, בהתאם להוראות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982, כי החלטתי לזכות את הנאשם, מחמת הספק, מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 273 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין"), עבירה של העלבת עובד ציבור, לפי סעיף 288 לחוק העונשין, עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין, עבירה של היזק לרכוש במזיד, לפי סעיף 452 לחוק העונשין.

על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 02.10.10, בסביבות השעה 02:55, בכניסה לקיבוץ אשדות יעקב מאוחד, תקף הנאשם את השוטרת-המתנדבת מיכל הראל (להלן: "מיכל"), באופן שאחז את ידה בכוח, כופף אותה, תפס את צווארה ודחף אותה.

כמו כן נטען כי העליב את מיכל ושוטרים נוספים שהיו במקום, במילים גסות כמתואר בכתב האישום.

בהמשך הכשיל את השוטרים שמילאו תפקידם כדין, בכך שהתנגד למעצרו ובתחנת המשטרה בטבריה, גרם הנאשם לנזק במזיד לקיר בתחנה, בכך שבעט בחוזקה בקיר וגרם לחור.

אין לי אלא לקבל את טענתו של ב"כ הנאשם ולפיה לא ניתן לסמוך על עדי התביעה אשר תיאמו עדותם במבואת בית המשפט ואף שיקרו מעל דוכן העדים, וזאת כפי שיפורט בהמשך.

עדויות התביעה:

בטרם אגש לניתוח הראיות, אומר כבר כעת, כי מצאתי לנכון לזכות את הנאשם מחמת הספק, זאת נוכח העובדה כי התביעה ביקשה לבסס הרשעתו של הנאשם על עדויותיהם של מתנדבים-שוטרים, אשר זכרונם רוענן במשותף, עיינו בעדויות של עדים אחרים  ולא אמרו אמת בבית המשפט בנושאים מהותיים.

ממצאים עובדתיים יש לבסס על קרקע בטוחה, כאשר ניתן לסמוך על העדים.

לא כך הם פני הדברים בתיק זה.

בתאריך 01.02.11, בעודם יושבים בפתח אולם בית המשפט, ממתינים להיקרא למתן עדותם, נתפסו ארבעה עדי תביעה עיקריים, במצלמות האבטחה, כשהם מעיינים זה בעדותו של זה, יושבים יחדיו ומחליפים ביניהם את המסמכים.

אין אלא לקבוע כי המדובר בנוהג עבודה חמור ופסול.

התובע העביר למעשה את כל תיק החקירה לידיה של עדת התביעה הראשית, על מנת שזו תחלק את המסמכים בין העדים. העדים קראו הודעות של אחרים והושפעו האחד מהשני.

בהליך הפלילי נקבעו מספר כללים אשר מטרתם למנוע מצב זה ובהם גם איסור על הצגת הודעות של עדים אחרים בפני העד במהלך הכנתו לעדות, איסור על רענון זיכרון הדדי, איסור על הפגשת עדים בשלב ההכנה לעדות ואיסור על נוכחות עד שטרם העיד במהלך עדותו של עד אחר.
פגיעה בעקרונות אלה מביאה לפגיעה במשקל עדותם של העדים, מקשה על ביסוס ממצאים עובדתיים על סמך עדותם ומשבשת את ההליך הפלילי.

ראה לעניין זה, ע"פ 190/82 שאול מרקוס נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(1), 225 , 250-251 (1983):

"רענון זיכרון הדדי זה של העדים ועימות דבריו של זה נגד זה בטרם מסרו הודעותיהם ועדויותיהם בבית המשפט, פגום הוא ופוגע במהימנותם, ומעלה הוא את החשש, במעט או במרובה, שבכך גם ניתנה לנבות הזדמנות "להתיישר" עם עדויות אחרות ולהחליק סתירות (וראה: ע"פ 226/54, בעמ' 1348)".

העדים הוסיפו חטא על פשע, כאשר שיקרו למעשה מעל דוכן העדים וטענו כי עיינו בעדותם בלבד. דברי השקר, מעל דוכן העדים, מטילים צל כבד על מהימנות גרסתם באשר לאירוע עצמו.

להלן אפרט: