זיכוי מטפלת סיעודית מאישומים של התעללות בקשיש בו טיפלה

1.  נגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה עבירה של התעללות בחסר ישע לפי סעיף 368ג לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

על פי עובדות כתב האישום, במהלך ששת החודשים עובר להגשת כתב האישום (להלן: "התקופה"), שימשה הנאשמת מטפלת סיעודית של הקשישה מ.ד (ילידת 1925, להלן: "הקשישה" "המתלוננת"), אשר סובלת מאלצהיימר ומאוסטאופורוזיס.

במהלך התקופה, נהגה הנאשמת לצעוק על הקשישה. בנוסף, לא סייעה לקשישה להתלבש, לא סייעה לה במטלות היומיומיות, לא סייעה לה לעלות על מיטתה, דחפה אותה על מיטתה ואף גזרה את שיערה הארוך של הקשישה, ללא הסכמתה.

ביום 29.11.11, לאחר שיצאה הקשישה מהמקלחת, הושיבה הנאשמת את הקשישה בחוזקה על מיטתה כשהיא עירומה כמעט לגמרי וכשמגבת מכסה למשעי את פלג גופה התחתון. הנאשמת צעקה על הקשישה, הצטיידה במספריים, אחזה בחוזקה את ראשה של הקשישה וקצצה את שיערה הקצר, תוך שהיא מטה את ראשה של הקשישה בברוטאליות מצד לצד, וגורמת לה לאדמומיות בעורפה.

2.  הנאשמת הכחישה את המיוחס לה.

אישרה כי מידי פעם דיברה בהרמת קול אך עשתה זאת כי הקשישה הינה אישה מבוגרת ולא תמיד שמעה והבינה אותה. כן אישרה כי גזרה את שיערה של הקשישה מידי חודש, אך עשתה זאת למטרות היגיינה, והכול נעשה בידיעת ובהסכמת המשפחה.

ציינה כי שמרה על ניקיונה של הקשישה ואף עשתה לה פדיקור ומניקור, סייעה לה לעלות על המיטה, להתלבש ולעשות פעולות נוספות. מעולם לא צעקה עליה ולא פעלה בברוטאליות.

3.  ראיות מטעם המאשימה

א.  המתלוננת לא העידה בבית המשפט, לטענת המאשימה מאחר שמצבה הרפואי לא איפשר העדתה במשפט. לעניין זה הגישה המאשימה מסמך רפואי מיום 10.5.12, המעיד, לטענתה, על היעדר אפשרות להעיד את המתלוננת.

ב.  המאשימה מבססת גירסתה על שלוש ראיות מרכזיות:

האחת, עדויות בנותיה של המתלוננת על דברים ששמעו מפי המתלוננת. 

השניה הודעה שמסרה המתלוננת במשטרה. ב"כ הנאשמת התנגד להגשת ההודעה, מאחר שהמתלוננת לא העידה בבית המשפט ולא ניתן היה לחקור אותה בחקירה נגדית על הודעתה. לטענתו לא ניתן לסמוך על האמור בהודעה.  

הראיה השלישית הינה צילומים שנעשו במצלמות שהתקינו בנותיה של המתלוננת בביתה. גם לראיה זו מתנגד ב"כ הנאשמת, לטענתו הצילומים בוצעו בניגוד לחוק האזנת סתר.

ג.  עדויות בנותיה של המתלוננת:

שפרה פנחס - בתה של הקשישה, מתגוררת במיאמי.

העידה כי יום אחד הגיעה לביתה של אמה יחד עם אחותה ברכה. היא ישבה עם אמא וברכה הייתה עם המתלוננת בחדר אחר. לפתע אמרה לה אמה בשפה הכורדית, אותה היא מבינה: "היא מרביצה לי", הצביעה על הנאשמת והוסיפה: "ששש אל תגידי כלום". מיד קראה לברכה וסיפרה לה. שתיהן חשבו שאולי אמן מדמיינת בשל מחלתה, אך בשל מעשה שאירע שבועיים קודם לכן - כאשר חזרה מחו"ל ורצתה לשהות אצל אמה לשבוע והנאשמת לא פתחה לה את הדלת ולאחר כמה ימים כשהייתה אצל אמה הנאשמת התנהגה באגרסיביות, טרקה דלתות וקיללה ולמעשה גירשה אותה מבית אימה - היא חששה שהדברים שאימה אומרת הם נכונים, ולכן היא וברכה החליטו לתקן את מצלמות הווידאו שהיו בדירה. ציינה כי כחצי שנה קודם לכן הן התקינו מצלמות ווידאו בדירה, לאחר שראתה בטלוויזיה התעללות באישה קשישה, אך הן התקלקלו. הן הזמינו טכנאי, ללא ידיעתה של הנאשמת, והמצלמות תוקנו.

בבוקר שלמחרת תיקון המצלמה, ברכה התקשרה אליה ואמרה לה לרוץ מהר לאמא, כי היא ראתה דרך המצלמות שהנאשמת מתעללת בה. יצאה מהבית עם הפיג'מה ורצה לאמה. אמרה לנאשמת לאסוף את חפציה ולצאת מהבית, והנאשמת יצאה לאחר שקיללה. ברכה הגישה מיד תלונה במשטרה והיא זומנה לעדות לאחר כשבוע, והביאה את הצילומים ממצלמות הוידיאו. למחרת בערב ראתה את הנאשמת יושבת יחד עם אחיה יוסי בביתו של אח אחר שלהן.

ציינה שאת הנאשמת ראתה לראשונה כשהתחילה לעבוד אצל אמה, שכן באותה תקופה היא שהתה בארץ. קיבלו עליה המלצות ממנהל המשרד שהעסיק אותה. זו לא המטפלת הראשונה של אמה, היו לה כמה אך לא זוכרת בדיוק למה הן עזבו כי לא הייתה אז בארץ.

אמה סובלת מדמנציה בשל מחלת אלצהיימר. היא זקוקה לעזרה בכל פעולה לרבות בהליכה לשירותים, מקלחת, הורדת גרביים וכיו"ב. חושבת שיש לאמה ירידה בזיכרון לטווח קצר, ושלא תמיד היא מודעת למצבה הגופני והנפשי. אמה זקוקה לפיקוח 24 שעות.