זיכוי מחמת הספק של שוטרים שהורשעו בתקיפה בנסיבות מחמירות

השופטת י' שבח

בפנינו שני ערעורים, שהדיון בהם אוחד, על פסק-דינו של בית-משפט השלום בתל-אביב -יפו (כבוד השופט ד' בארי) בת"פ 6653/08, לפיו הורשעו שני המערערים, בהכרעת-דין מיום 11.11.07, בעבירת-תקיפה בנסיבות מחמירות הגורמת חבלה של ממש, ולפיו הושת עליהם, בגזר-דין מיום 6.2.08, עונש של 4 חודשי-מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר על-תנאי וכן פיצוי למתלונן.

המערער בע"פ 70403/08, שהיה נאשם מס' 1 בכתב האישום, ייקרא להלן: " מערער 1"; ואילו המערער בע"פ 70404/08, שהיה נאשם מס' 2 בכתב האישום, ייקרא להלן: " מערער 2". הערעורים מתייחסים הן להכרעת הדין והן לגזר הדין.

כתב האישום

שני המערערים שרתו במועדים הרלוונטיים כשוטרים במשטרת ישראל. על-פי הנטען בכתב האישום, נתקבלה במוקד המשטרה, בליל ה- 7.9.05 בשעה 23:30 או בסמוך לכך, פניית שכנים בנוגע לרעש הבוקע ממסיבה הנערכת בדירת-גג בבית-מגורים ברח' הגיבור האלמוני בתל-אביב. בעקבות פנייה זו, הגיעה למקום ניידת ובה המערער 2, שפגש במתלונן, אשר עמד מחוץ לבית בו נערכה המסיבה.

המערער 2 ביקש מהמתלונן להזדהות, ולאחר שזה הזדהה, הודיע לו כי הוא מעוכב. המתלונן סירב להתלוות למערער 2, ואף התנגד לניסיונות לכבלו. למקום הוזעקו ניידות נוספות, אשר באחת מהן נהג המערער 1. המערערים ניסו להשתלט על המתלונן, אשר "התנגד התנגדות פיסית ומילולית", שהובילה "לפגיעת ראשו של המתלונן בנאשם 2". לאחר מאבק בין המתלונן למערערים, הצליחו אלו להכניסו לניידת, בה נהג המערער 1, השכיבו אותו על ביטנו, והמערער 2 התיישב על גבו בניסיונו להשלים את כבילתו, תוך שהוא מכה את המתלונן באמצעות אלה בגבו ובידו השמאלית.

עוד נטען בכתב האישום, כי משהגיעו המערערים עם המתלונן לתחנה, הוציאו אותו מהניידת והובילו אותו לחדר בתחנה, תוך שהם מכים אותו בבעיטות ובמכות. בחדר בתחנה נכבל המתלונן גם ברגליו, והמערערים היכו אותו בפניו, בגופו וברגליו, ואף הניחו פחיות שתייה ריקות על הרצפה ובעטו בהן לכיוון פניו של המתלונן.

כתב האישום מייחס למערערים תקיפה בנסיבות מחמירות הגורמת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיפים 380 + 382(א) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: " חוק העונשין"), באשר נטען כי כתוצאה מהכאת המתלונן, נגרמו לו שטפי-דם וסימני-חבלה בראשו, בפניו, בגבו ובאמת יד שמאל, וכן נפיחות ודימום תת-עורי בעפעפיים ובלחמית.

המערערים לא כפרו במאבקם עם המתלונן בזירת האירוע ובהפעלת כוח סביר נגדו עקב התנגדותו למעצר, אולם כפרו בתקיפת המתלונן בניידת תוך כדי הסעתו לתחנה, כמו גם בתחנה עצמה. המערער 2 אישר כי הכה את המתלונן באלה אך טען, כי עשה זאת שעה שזה ניסה לחטוף ממנו את אקדחו.

  הכרעת הדין

בהכרעת-דינו סוקר בית-משפט קמא בהרחבה את הראיות שהוצגו בפניו, ואת גירסאות המעורבים, הן בעדותם בבית המשפט והן בהודעותיהם במשטרה במחלקה לחקירת-שוטרים. בסיפא להכרעת הדין קובע בית-משפט קמא, כי הגם ש "המתלונן ניסה לצמצם את חלקו בהתרחשויות", הוא "לא הסתיר כי התנגד לעיכוב, הודה שדיבר לא יפה והשתולל, נגע באקדחו של נאשם 2, ואף אישר כי היה מעורב בשתי תקריות עם שוטרים לאחר האירוע ...", הרי  "באופן בסיסי העיד עדות אמת" . כן נקבע על-ידי בית-משפט קמא, כי טענת המתלונן בדבר אופן ההתרחשות בזירה טרם הכנסתו לניידת, נתמכה בדברי הנאשמים עצמם, אף בהודעת עד הראייה, כפיר שמואלי, שהוגשה בהסכמה, לפיה ראה את ראש המתלונן מוטח על תא המטען של הניידת, וכן ראה מכת-אלה שהונחתה עליו סמוך להכנסתו לניידת. בית-משפט קמא אף מצא, כי גירסת המתלונן באשר להתרחשות בתוך הניידת, הינה אמינה בעיניו ועדיפה על-פני עדות המערערים, שהרי מערער 1, שנהג בניידת, הכחיש שראה  שימוש באלה ואף הודה כי נכנס לחדר התדרוכים ואחז במתלונן, ומערער 2 הודה, כי הצטרף לחברו כשתי דקות לאחר-מכן. בית-משפט קמא התרשם, כי המערערים ניסו להסתיר את העובדה כי איבדו שליטה עצמית והיכו באלה את המתלונן גם לאחר שנכבל באזיקים, כאשר מערער 2 היכה את המתלונן בפועל, ואילו מערער 1 לא התערב על-מנת להפסיק את האלימות. עוד נקבע, כי המערערים נקטו אלימות גם בחדר התדרוכים, שעה שהמתלונן היה כבול.

בית-משפט קמא אף דחה את הטענה, לפיה הוכה המתלונן על-ידי שוטרים אחרים, בהיעדר ראייה לפיה עשו השוטרים הנוספים שימוש באלה.

טענות המערער 1

            לטענת המערער 1, יש לחלק את שרשרת האירועים הרלוונטית לארבעה שלבים:

השלב הראשון - ההתרחשות בזירת האירוע במהלך הניסיון להתגבר על התנגדות המתלונן למעצרו;

השלב השני -          מהלך הנסיעה בניידת;

השלב השלישי -     הוצאת המתלונן מן הניידת והובלתו לחדר התדרוכים;

והשלב הרביעי -     ההתרחשויות בתוככי חדר התדרוכים.