זיכוי מחמת הספק של נהג אמבולנס וחובש בכיר ממעשה מגונה בנסיבות אינוס במטופלת

פסק דין

1. בפנינו ערעור על הכרעת-הדין וגזר-הדין שניתנו בבית-המשפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת איטה נחמן) בת.פ. 39158-12-12, לפיהם המערער הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בביצוע מעשים מגונים בנסיבות אינוס (ריבוי עבירות) לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 [להלן: החוק].

המערער נידון ל – 30 חודשי מאסר בפועל, לשנת מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין, לתשלום קנס בסכום של  5,000 ₪ ולתשלום פיצוי בסכום של   7,500 ₪ למתלוננת.

ייאמר כבר כי החלטנו לקבל את הערעור כנגד הכרעת-הדין, ולזכות את המערער מחמת הספק מהמיוחס לו בכתב האישום. 

עובדות כתב-האישום

2. בהתאם לנטען בכתב-האישום, ביום 11.12.12 עבד המערער כנהג אמבולנס וחובש בכיר במד"א.

במועד זה, עובר לשעה 5:00, המתלוננת - ו.נ., ובת-זוגה – כ.ג., חזרו מבילוי לדירתן המשותפת. מספר דקות לאחר הגעתן לדירה, מצאה כ.ג. את המתלוננת שרועה לאחר שזו איבדה את הכרתה, והזעיקה אמבולנס.

            דקות ספורות לאחר מכן, הגיע לדירה המערער יחד עם נהג אמבולנס [להלן: הנהג], שבדקו את המתלוננת, והחליטו על פינויה לבית-החולים.      

כ.ג. הצטרפה לנסיעה לבית-החולים, כשהיא יושבת על-ידי הנהג, והמתלוננת והמערער היו בחלק האחורי של האמבולנס.

            במהלך הנסיעה, כשהמתלוננת הייתה במצב בו לא הייתה מסוגלת להגיב למעשיו, הרים המערער את חולצתה, מתח את חזייתה כלפי מטה, חשף את שדיה ונגע בהם בידיו. המערער חדל לרגע ממעשיו וכיסה את המתלוננת, אך כעבור מספר רגעים, חזר וחשף את שדיה ונגע בהם.

בהמשך, הכניס המערער את ידו מתחת למכנסיה של המתלוננת ומישש את בטנה התחתונה במשך כמה שניות.

            כאשר הגיע האמבולנס לבית-החולים, הוכנסה המתלוננת לחדר המיון על גבי אלונקה. המערער הורה לכ.ג. לסור למשרד הקבלה, ולאחר שנותר לבדו עם המתלוננת הכניס את האלונקה ועליה המתלוננת לתא בחדר המיון, סגר את הווילונות והעביר אותה למיטה. בעוד המתלוננת שוכבת על המיטה, כשאינה מגיבה, הרים המערער את חולצתה וחזייתה כלפי מעלה, כך שחשף את שדיה, מישש ועיסה אותם בידו. בנוסף, הכניס את ידו מתחת לתחתוניה, ועיסה את איבר מינה. המערער חדל ממעשיו, כיסה את המתלוננת, הרים אחת מידיה באויר והניח לה ליפול. לאחר בדיקה זו, פתח המערער את רוכסן מכנסיו ושיפשף את איבר מינו בידה של המתלוננת. המערער החזיר את ידה של המתלוננת למקומה, אך מספר שניות לאחר מכן חזר ושפשף את איבר מינו בידה בשנית.

בעקבות מעשיו של המערער, נמלטה המתלוננת מהמקום מבלי לקבל טיפול רפואי.

הכרעת-הדין של בית-המשפט קמא

3. בית-משפט קמא סקר בהרחבה ובפירוט את כל הראיות שהובאו לפניו, דהיינו את עדות המתלוננת, עימות שנערך בינה למערער, עדות בת-זוגה – כ.ג., עדויות הרופאה והאחות שטיפלו במתלוננת בחדר המיון, עדויות קצין הביטחון של בית-החולים, נהג האמבולנס ומנהל מרחב במד"א, וכן עדויות חוקרים שהיו מעורבים בתיק. כמו-כן, התייחס בית-המשפט קמא לעדותו של המערער, ולעדות מומחה טוקסיקולוג, שהובא במסגרת פרשת ההגנה.
4. העדות המרכזית שעליה הסתמך בית-משפט קמא היתה עדותה של המתלוננת. המתלוננת תיארה ששמעה והרגישה את כל מעשיו של המערער, כפי שהם מפורטים בכתב-האישום, מבלי שהיתה לה היכולת להגיב, כאשר לאורך כל מסכת האירועים עיניה היו עצומות.