זיכוי מחמת הספק מעבירות של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות

פתח ונעילת דבר

1.        לאחר בחינת הראיות שבתיק, ובהתאם לסעיף 182 סיפא לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, הנני מודיע כבר עתה, כי החלטתי לזכות את הנאשמים, מחמת הספק, מן העבירות שיוחסו להם בכתב האישום המתוקן.

כתב האישום

2.        המאשימה הגישה כתב אישום מתוקן כנגד מר אברהים עמירה (להלן:
" נאשם 1"), מר עבדאללה עמירה (להלן: " נאשם 2") ומר עלי עמירה (להלן: " נאשם 3"), בגדרו יוחסו להם העבירות הבאות: במסגרת האישום הראשון, פציעה בנסיבות מחמירות (נאשמים 1 ו-2), לפי סעיף 334 בצירוף סעיפים 335(א)(1) ו-335(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: " החוק"), וחבלה במזיד (נאשם 1 בלבד), לפי סעיף 413(ה) לחוק; ובמסגרת האישום השני, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 בצירוף סעיפים 335(א)(1) ו-335(א)(2) לחוק, ותקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 372 בצירוף סעיף 382(א) לחוק.

3.        על-פי המצוין בכתב האישום, בין משפחת הנאשמים לבין משפחת המתלוננים (שפרטיהם יצוינו בהמשך) קיים סכסוך קודם על רקע נישואים בין המשפחות. האישום הראשון מתייחס לאירוע אלים שהתרחש בתאריך 23.12.06, בשעה 17:30 לערך, במהלכו נסעו ברכב מסוג "מיצובישי" (להלן: " המיצובישי") אחמד חריס וחאזם חאמד (להלן: " אחמד" ו" חאזם", בהתאמה) בכפר צור-באחר לכיוון ביתו של חאזם. עת חלפו ליד המסגד, חסם את דרכם רכב מסוג "מזדה" שנהג בו נאשם 1, עד כי נאלצו לעצור. נאשם 1 ירד מרכבו בעודו נושא בידו צינור ברזל. או-אז, חבט בשמשה הקדמית של המיצובישי וניפץ אותה. אסאמה חאמד וחמדאן חאמד (להלן: " אסאמה" ו" חמדאן", בהתאמה), בנו של נאשם 3 - עומר עמירה (להלן: " עומר"), ואנשים נוספים שזהותם אינה ידועה למאשימה התקהלו סביב המיצובישי. בשלב זה היכו אסאמה וחאמד באגרופיהם את חאזם, שפתח את דלת המיצובישי וניסה לצאת מהרכב. עומר יידה אבן לעברו של חאזם ופגע במצחו, וכתוצאה מכך החל הלה לדמם מראשו. נאשם 1 הורה לחאזם לעזוב את המקום, והוסיף כי ידאג לפצותו בעבור הנזקים שנגרמו לו. לאחר מכן, פתחו נאשמים 1 ו-2 את דלת הרכב במקום בו ישב אחמד, היכוהו באגרופיהם ופגעו באזנו הימנית, וכן היכוהו באמצעות צינור הברזל בידו ובחזהו. מעוצמת המכות שהוטחו בו הרכין אחמד את ראשו, אלא שאז היכה אותו נאשם 1 בראשו. אנשים נוספים שהתקהלו סביב המיצובישי ושזהותם אינה ידועה למאשימה החלו לחבוט במיצובישי באמצעות אבנים וצינורות. כתוצאה ממעשי נאשמים 1 ו-2, נגרמו לחאזם ולאחמד חתכים מדממים בראשם, שעה שאחמד אף נזקק לטיפול רפואי ותפרים.

4.        האישום השני מתייחס להמשך האירועים שתוארו לעיל, החל מהשעה 18:00 לערך. באותה העת הלך דאוד חריס (להלן: "דאוד"; בנו של אחמד) בסמוך לסניף קופת חולים "לאומית" בצור באחר בירושלים. נאשם 1 ארב לדאוד בעודו נושא צינור ברזל בידו, רץ לעברו, והניף את הצינור לכיוון ראשו. דאוד הניף ידו על-מנת לגונן על ראשו, ומשכך, פגע הצינור בידו. בתגובה, ניסה דאוד לנוס מן המקום, אלא שאז הכה אותו נאשם 1 באמצעות הצינור בברכו הימנית. כתוצאה מכך, נפל דאוד על הכביש, ונאשם 1 צעק מספר פעמים לעבר נאשמים 2 ו-3 - שעמדו בסמוך - "הנה דאוד". נאשמים 2 ו-3 הצטרפו לנאשם 1 בעודם נושאים אלות בידיהם, והלה החל צועק בקול לעברם: " תנו לו מכות". הנאשמים היכו את דאוד בגבו, בכתפו, ברגליו ובראשו, זאת באמצעות הצינור והאלות ותוך בעיטות, בעודו שרוע על הכביש. בנסיבות אלו, נזעק אחמד לעזרת בנו, ונשכב עליו על-מנת לגונן עליו מפני המכות. גם את אחמד היכו הנאשמים - בגבו ובמרפק ידו השמאלית. כתוצאה ממעשי הנאשמים איבד דאוד את הכרתו ונגרמו לו שברים בפיקת ברכו השמאלית ובירכו הימנית, כמו גם שבר מרוסק באצבע כף ידו השמאלית. דאוד נותח בכף ידו ורגלו הימנית גובסה, והוא נזקק לניתוח בברכו.

           עד כאן תזת המאשימה ביחס להתרחשויות אחר הצהריים של יום 23.12.06.

תשובת הנאשמים לכתב האישום

נאשם 1

5.        נאשם 1 כפר בעובדות כתב האישום, אך באשר לאישום הראשון הודה כי ביום 23.12.06 פגש את אחמד וחאזם בסמוך לביתו, על רקע סכסוך משפחתי, ולפתע התקהל המון סביבם ומהומה התפתחה. אך הנה, נאשם 1 סייע למתלוננים  לעזוב את המקום ותרם להרגעת הרוחות. בקשר לאישום השני, טען נאשם 1 לאליבי. לגרסתו, לא מש מקרבת ביתו ולא נכח, אפוא, בזירת האירוע המדוברת. לסיכום טען, כי עסקינן בעלילה בדויה שנרקמה נגדו.

נאשם 2

6.        נאשם 2 כפר בעובדות כתב האישום, תוך שטען לאליבי לגבי שני האישומים. לדבריו, במהלך שני האירועים נשוא כתב האישום שהה בבית חנינא בירושלים.

נאשם 3

7.        גם נאשם 3 כפר בעובדות כתב האישום, תוך שטען לאליבי לגבי שני האישומים. לטענתו, במהלך שני האירועים הנדונים בכתב האישום שהה במקום עבודתו - בסניף קופת חולים המצוי בצור באחר.

מבט-על על הראיות

8.        מטעם המאשימה העידו חאזם, אחמד, דאוד, רס"ר וסים רבאח - חוקר משטרה (להלן: " רס"ר רבאח"), עימד מחמד עטון - עד ראיה לאירוע שהתרחש בקופת חולים (להלן: " עימד"), סמיר ירמור - רוקח שהיה עד ראיה נוסף לאותו אירוע (להלן: " סמיר"), ד"ר באסם סאלם - רופא בקופת חולים שהיה במרפאה בזמן האירוע הנדון (להלן: " ד"ר באסם"), וכן ווסאל דבש - פקידה בקופת חולים שעבדה במקום בזמנים הרלבנטיים (להלן: " ווסאל").

9.        כמו-כן הגישה המאשימה את המוצגים הבאים: תצלום של דאוד לאחר שחרורו מבית החולים (ת/1); מזכרים שערך רס"ר רבאח, מיום 21.1.07 (ת/2), מיום 22.1.07 (ת/3) ומיום 23.1.07 (ת/4); תעודות רפואיות של המתלוננים אחמד (ת/5,
ת/6) ודאוד (ת/7); הודעות הנאשמים במשטרה, מיום 23.1.07 (נאשם 1; ת/8), מיום 21.1.07 (נאשם 2; ת/9), ומיום 21.1.07 (נאשם 3; ת/10); הודעתה של ווסאל במשטרה מיום 21.1.07 שהוגשה בהסכמה חלף חקירה ראשית (ת/11); וכן הודעתה של ניבון עמירה (להלן: " ניבון") - רעייתו של נאשם 2 - במשטרה (ת/12).