זיכוי מחמת הספק מעבירות של אי שמירת הסדר והנקיון לפי חוק עזר עירוני

הנני מזכה את הנאשם מהאישומים המיוחסים לו בכתב האישום.

עובדות

1.         בפני בית המשפט שני דו"חות ברירות קנס בהתאם לסע' 222 ל חוק סדר דין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ד - 1984 (להלן: "החסד"פ") בגין עבירות על סע' 39(א)(1) ל חוק עזר לירושלים (שמירת הסדר והנקיון), התשל"ג - 1978). העבירות בוצעו בהנחת/רשות להניח ארגזים לצורך שמירת חניה על הכביש במרחב הציבורי (מוחמד א - צלאח) ללא היתר בכתב מהעירייה.

2.         נוסח האישום מפנה לשתי חלופות:

            א. הנאשם עצמו ביצע פעולות הנחת הארגזים.

לחילופין:

            ב. הרשה את הנחת הארגזים.

3.         ביום 3.7.13 ביקש הנאשם להסב את הדו"ח על שמו. בתשובתו לכתב האישום כפר הנאשם בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום ונקבע דיון הוכחות.

4.         אין מחלוקת כי הארגזים נמצאו במקום, השאלה הינה מי הניחם במקום האמור, האם מדובר בעובד בעסק המנוהל ע"י הנאשם? אם כך, מה אחריות הנאשם למעשיהם של האחרים?

5.         העדים היחידים מטעם המאשימה הינם הפקחים.

            א. פקח חניה, מר יהודה אבניאל, העיד כלהלן:

            1. כאשר היה מגיע לאיזור החניה החופשית, היו מונחים בשמירת מקום ארגזים וקופסאות.

            2. הפקח היה מזיז את הארגזים והקופסאות לצד.

            3. היה יוצא עובד מחנות לממכר מזון וצועק לא לגעת בארגזים.

            4. העובד הוזהר כי אם יחזור על מעשיו ויניח ארגזים, יוזמן פיקוח עירוני למקום.

            5. העד לא מכיר את הנאשם.

            6. הוצגו ת/1 - ת/3, המשקפות את הנסיבות.

            ב. הפקח מר ג'בר עודאי, העיד כלהלן:

            1. הינו פקח עירוני.