זיכוי מחמת הספק הסביר כאשר עדות שמיעה אינה מספקת לצורך הרשעה

הכרעת דין

הנני מזכה את הנאשם מהאישום המיוחס לו מחמת הספק הסביר.

1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום (דו"ח ברירת קנס), בגין עבירה על סעיף 39א(ו) לחוק עזר לירושלים (שמירת הסדר והנקיון) התשל"ז  - 1978.

עדי התביעה הרשומים בדו"ח הם המפקחים סמי צדוק ואבי סופר.

               מעובדות כתב האישום עולה כי הנאשם הניח שקיות של חומר בניה, קרשים וברזלים בשולי הכביש ברח' רפפורט 43 ירושלים.

               הנאשם אינו חולק על כך שעסק בבניית מרפסת אך הכחיש מכל וכל שהחומרים המונחים במקום שייכים לו. לדברי הנאשם: "לא היה ולא נברא".

2.            מעדות המפקחים עולה כי הם זיהו את הנאשם כאדם מוכר להם מאירועים אחרים באותו אזור וכי הבחינו בנאשם מדבר עם פועל בשם עותמאן חסין (להלן: "מר חסין") המתגורר בשייח ג'ראח, וכן טענו הפקחים כי רשמו את מספר תעודת הזהות של מר חסין.

לדברי המפקחים, לאחר שיחה בין הנאשם למר חסין הבחין בהם הנאשם וברח לדירתו. כאשר דפקו המפקחים על דלת דירת הנאשם לא היה כל מענה.

3.            הנאשם בעדותו מעלה מספר טענות:

א.           המפקחים "מחפשים" אותו עקב אירועים אחרים ושמו אותו למטרה.

ב.            לדבריו היתה מכולה כשבוע לפני האירוע (נ/2) אשר הכילה חומרי בניה ויתכן כי מה שראו המפקחים (ת/1 – ת/6) הוא שאריות המכולה, חומרי הבניה לא שייכים לו. 

ג.         הנאשם עסק בבניית מרפסת אולם קיימת גדר וחצר וחומרי הבניה שלו היו בחצר.

דיון

אמירות מר חסין

4.            ראשית, ביחס לעדות המפקח, סמי צדוק, המתארת את הדברים שמסר לו מר חסין במקום האירוע, ניתנה החלטה על ידי מותב זה, לפיה הדברים שנאמרו למפקח על ידי הפועל מהווים עדות שמיעה לכן אין בית המשפט מקבל את האמירה לגופו של עניין לאמיתות הדברים אלא הדברים מתקבלים כתיאור המצב ועצם האמירה באותה עת (ראה: פרו' דיון מיום 3.11.2014 עמ' 2 שורות 31-32).

בית המשפט ער לגישה לקבלת כל ראיה אף אם הינה עדות שמיעה, כאשר על בית המשפט לייחס את המשקל הראייתי לאותה ראיה.