זיכוי ארבעת השוטרים שהואשמו בהתעללות בעצור מכל העבירות שיוחסו להם בכתב האישום

החלטתי להורות על זיכוי הנאשמים מכל המיוחס להם בכתב האישום. 

זיכוי הנאשמים אינו אך מחמת הספק, אלא גם לאור מסקנתי כי סביר שההתרחשות המיוחסת לנאשמים בכתב האישום, לא אירעה כלל.

האישום

1. כתב האישום מייחס לנאשמים את העבירות הבאות:

לנאשמים 1 ו-2 - עבירות של התעללות בחסר ישע, לפי סעיף 368ג סיפא בצרוף סעיף 29 לחוק העונשין, חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, ולחץ של עובד ציבור, לפי סעיף 277(1) ו-(2) לחוק העונשין.

לנאשמים 3 ו-4 – עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 380 בצרוף 382(א) לחוק העונשין, והפרת אמונים, לפי סעיף 284 לחוק העונשין.

על פי כתב האישום:

במועד הרלבנטי, 22.8.11, שירתו הנאשמים כשוטרים, נאשם 1 כקצין מודיעין ובילוש, נאשם 2 כרכז מודיעין, ונאשמים 3 ו- 4 כבלשים.

בתאריך 22.8.11 נעצר המתלונן בחשד לביצוע עבירות של החזקת רכוש החשוד כגנוב והפרת הוראה חוקית, מיד עם ההגעה לתחנת המשטרה הוכנס לחדר, וללא כל סיבה הטיחוהו הנאשמים בקיר, מיד לאחר מכן החלו נאשמים 3 ו- 4 ושוטרים נוספים שזהותם אינה ידועה, להכותו באגרופים ולבעוט בו בכל חלקי גופו וגרמו לו לחבלה בעינו.

בהמשך הועבר המתלונן לידי חוקר (ע.ת. 5) לצורך חקירה, המתלונן עמד על חפותו באומרו כי הוא מצא את צרור התכשיטים, ובתום מסירת ההודעה נלקח לקומה העליונה והועבר אל משמורתו של נאשם 2, הוכנס אל משרדו, הושב על כיסא בעודו כבול בידיו, ונאשם 2 החל להלך סביבו תוך שהוא מניף אלה בתנועות מאיימות אל עבר צווארו של המתלונן, והביע את רצונו שהמתלונן יעבוד עבורו כמקור מודיעיני, ובשלב מסוים העביר נאשם 2 את המתלונן אל משרדו של נאשם 1, הנמצא בסמוך.

במשרדו של נאשם 1, החל נאשם 1, בנוכחות נאשם 2, לתשאל את המתלונן ביחס לחשדות נגדו, ובעודם במשרד הפעיל נאשם 1 קומקום חשמלי שהיה במקום, משהגיעו המים לרתיחה מזגם לכוס פלסטיק, ובעוד המתלונן ישוב על כיסא כבול בידיו, ובנוכחות נאשם 2, שפך את המים הרותחים על מכנסיו של המתלונן, בחלק העליון של ירכו השמאלית, והמתלונן זעק מכאב.

זמן קצר לאחר מכן, הנאשם 1 שב והרתיח את המים בקומקום, מזגם לכוס, שב ושפכם על מכנסיו של המתלונן, הפעם בחלק העליון של ירך ימין, המתלונן זעק מכאב, התחנן שהנאשם 1 יחדל ממעשיו, ואף הביע נכונותו בפני נאשמים 1 ו- 2 להודות בחשדות נגדו ובלבד שהמעשים יפסקו, בהמשך שאלו הנאשם 1 מניין השיג את התכשיטים, והמתלונן חזר והשיב כי מצאם.

סמוך לאחר מכן, בנוכחות נאשם 2, הרתיח נאשם 1 מים בקומקום בשלישית, מזגם בכוס, הסיט מעט הצידה את חלקה העליון של נעלו השמאלית של המתלונן ושפך את המים הרותחים אל תוך הנעל, והמתלונן זעק מכאב והתחנן בפני הנאשם 1 והנאשם 2 שיחדלו ממעשיהם, ואף אמר כי הוא מוכן לחתום לנאשם 1 על מה שהוא רוצה, אם רק יסכימו הנאשמים 1 ו- 2 לשחררו.

הנאשם 1 המשיך לתחקר את המתלונן ולדרוש ממנו למסור גרסה לפיה התכשיטים נגנבו על ידו, אך המתלונן עמד על גרסתו המקורית לפיה מצאם, ובהמשך, ושוב בנוכחות נאשם 2, הרתיח נאשם 1 בפעם הרביעית מים בקומקום, מזגם לכוס פלסטיק, ניגש אל המתלונן, הסיט את צווארון חולצתו ושפך את המים הרותחים על גבו של המתלונן, אשר לא יכול היה עוד לשאת את הכאב, החל להשתולל ולצעוק ושפתיו החלו לרעוד, ובתגובה איים נאשם 1 על המתלונן באומרו "בפעם הבאה אני לא לוקח אותך לבית משפט".

מיד לאחר מכן, הוציאו נאשמים 1 ו- 2 את המתלונן ממשרדו של נאשם 1 והורו לו להמתין על רצפת המדרגות מחוץ למשרד, בהמשך ניגשו אליו נאשמים 3 ו- 4 והודיעו לו שהם לוקחים אותו לבית חולים, ובשעה 17:00 או בסמוך לכך, בדרכם אל בית החולים, שאלו נאשמים 3 ו- 4 את המתלונן מדוע הוא נזקק לטיפול רפואי, והוא השיב כי שפכו עליו מים רותחים בקומה העליונה של התחנה, והנאשמים 3 ו- 4 אמרו לו כי הם אינם מאמינים לו.

כתוצאה מהמעשים האמורים נגרמו למתלונן כוויות מדרגה 2 בגב שמאלי עליון ובגב כף רגל שמאל. לאחר שקיבל טיפול רפואי במחלקה לרפואה דחופה בבית החולים, שאל נאשם 3 את המתלונן האם כוויותיו אכן נגרמו לו בקומה העליונה, ומשהשיב המתלונן בחיוב, אמר נאשם 3: "הם לא נורמליים", והמתלונן בתגובה הטיח בנאשם 3 כי אלו שיטות החקירה שלהם, ונאשם 3 בתגובה ביקש ממנו כי יניח לו. 

עם שובם לתחנה, הורה הנאשם 1, באופן ישיר או באמצעות אחר, לחוקר לגבות מהמתלונן הודעה משלימה ביחס לכוויות שנמצאו בגופו, ועקב אימתו של המתלונן מהנאשמים, הוא מסר לחוקר כי כוויותיו נגרמו לו עובר להגעתו לתחנה.