זייתון נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה להארכת המועד להישפט בדו"ח מסוג ברירת משפט בגין נהיגה במהירות מופרזת מיום 16.9.12. התביעה מתנגדת לבקשה.

סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי מסדיר את סדרי הדין בגין עבירות מסוג ברירות משפט והפעולות מכוחו מוגבלות בזמן מטעמי יעילות וסופיות הדיון.

בגין הדו"ח השתכללה הרשעה זה מכבר ורואים את הנהג כמי שהודה ונגזר דינו (עיינו: רע"פ 8927/07, רע"פ 10200/07, רע"פ 2096/07).

השיקולים שבית המשפט מפעיל בבואו לבחון בקשה להארכת מועד להישפט דומים לשיקולים בבקשות לפי סעיף 130 לחסד"פ [עיין: רע"פ 1260/09 שלבי עאטף סעיד נ' מ"י , הש' ס. ג'ובראן (2.6.09), ע "פ (ב"ש) 7270/05 אלעסם דאהש ואח' נ' מ"י , הש' א. יוסף, (18.8.05), עפ"ת 13936-05-11 מלמד נ' מ"י , הש' כ. סעב, (11.6.11)].

מתגובת תביעה עולה כי הודעת הקנס המקורית נשלחה למבקש. אישור מסירה חזר בציון "לא נדרש" ועל כן קמה חזקת מסירה. המבקש לא הרים את הנטל שעבר לכתפיו להוכיח כי אי קבלת דבר הדואר איננה נעוצה בהימנעותו לקבלו.

אף לטענת ההגנה כי אחר נהג ברכב, ההלכה שנקבעה בביה"מ העליון קובעת כי אף מקום בו אחר מודה בביצוע העבירה, בהיעדר הסבר למחדל לא ייענה ביה"מ לבקשה. היענות לבקשה לזנוח את הפרוצדורה ולהתמקד במהות תוביל לכך שבקשות להסבה יוכלו להיות מוגשות ללא תלות בזמן ביצוע העבירה (עיין: רע"פ 9580/11 אייל יוסף נ' מ"י, הש' א. רובינשטיין, 27.12.11, רע"פ 9565/11 עופר וינברג נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 16.1.12).

אכן ההלכה היא כי "הפרוצדורה אינה מיטת סדום" ואולם, בעניין זה נקבע כי מאחורי פרוצדורה מסתתרת מהות, שהינה- עקרון סופיות הדיון והאינטרס הציבורי כי הדין ימוצה עם נאשמים שהורשעו בדין הפלילי (עיין: רע"פ 8653/13 יוסף לוי נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 8.1.14).

סיכומו של דבר, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ב אדר ב תשע"ד, 24 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: