זייטלבך ואח' נ' זייטלבך ואח'

החלטה

בפניי בקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 2.4.2012, לפיה נדחתה בקשת המבקש להורות לכונסי הנכסים להשיב למבקש את סכום העירבון שהופקד בידי כונסי הנכסים, במסגרת הליך התמחרות לרכישת הנכס נשוא התיק העיקרי.

רקע בקצרה

1. בתיק דנן ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה שבין המשיבים 1 ו- 2 (להלן: "התובעים") לבין המשיב 3 (להלן: "הנתבע"), מיום 26.1.2010, לפיו תימכרנה זכויות התובעים בנכס המקרקעין נשוא התביעה (להלן: "הנכס"), בדרך של פירוק שיתוף במכירת המקרקעין וחלוקת הפדיון, בהתאם לסעיף 40 לחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969.

לשם ביצוע המכירה, מונו באי כוח הצדדים, עוה"ד יגאל כרמי וטלי רונן (המשיבים 4 ו- 5), ככונסי הנכסים של הנכס.

2. ביום 2.4.2012 הגיש המבקש בקשה למתן הוראות, לפיה יורה בית המשפט לכונסי הנכסים להשיב למבקש את סכום העירבון ששילם במסגרת הגשת הצעתו לרכישת הנכס.

לטענת המבקש, הוא הגיש הצעה לרכישת הנכס ושילם לכונסי הנכסים שיק עירבון בסך של 55,000 ₪, בהתבסס על המצג שהציגו בפניו כונסי הנכסים אודות מצבו של הנכס, ברם לאחר הליך ההתמחרות, נודע למבקש כי על הנכס מוטלות מגבלות שונות, לרבות מגבלות על זכויות בנייה עתידיות.

עוד טען המבקש, כי לאחר זכייתו במכרז וקבלת הצעתו לרכישת הנכס, נתגלה לו מידע חדש באשר למועד פקיעת זכויות החכירה בנכס ועל כן הודיע לכונסי הנכסים כי הוא חוזר בו מהצעתו ודורש כי יושב לו שיק העירבון.

בבקשתו הנ"ל, המבקש העלה טענות אישיות כנגד התנהלותם של כונסי הנכסים וטוען כי כונסי הנכסים הפרו חובות המוטלות עליהם מכוח תפקידם וכי פעלו כלפיו בחוסר תום לב וברשלנות.

המבקש טען כי בירור טענותיו כנגד כונסי הנכסים ראוי להתברר במסגרת בקשה למתן הוראות, מאחר ואינו כרוך בבירור עובדתי ובהבאת ראיות לטענתו, ומאחר ובירור טענותיו נדרש לצורך ביצוע תפקידם של כונסי הנכסים.

3. בקשת המבקש נדחתה בהחלטה מיום 2.4.2012, בה נקבע כי התיק הסתיים בפסק דין וככל שלמבקש – אשר אינו בעל דין בתיק – יש עילת תביעה כנגד כונסי הנכסים, עליו להגיש תביעה נפרדת כנגדם.

4. ביום 03.04.12 המבקש הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה הנ"ל.

5.בבקשתו לעיון חוזר המבקש טוען, כי יש מקום לבירור המחלוקת שבינו לבין כונסי הנכסים בהליך של מתן הוראות, הגם שאינו צד בתיק, בהפנותו לפסק הדין בעניין רע"א 259/99 חב' פליצ'ה ראובן בע"מ נ' סופיוב, פ"ד נה(3), 385 (2001) (להלן: "פס"ד פליצ'ה"), כאשר לטענתו, הסוגיה שבמחלוקת קשורה בקשר הדוק למילוי תפקידם של כונסי הנכסים.

דיון והכרעה

6. אקדים ואעיר, כי הדרך הנכונה בה היה על המבקש לנקוט בהתאם לסדרי הדין, הינה הגשת בקשה חדשה וזאת, כאמור בתקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, ולא בקשה לעיון מחדש, אשר עניינה בסעדים זמניים.

מכל מקום, בבקשה לעיון חוזר היה על המבקש להצביע על שינוי נסיבות מהותי או על גילוי מאוחר של עובדות, אשר יש בהם כדי לדון מחדש באותו עניין [ראו: משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי – הלכה ומעשה, כרך א' (מהדורה 15, 2007), עמ' 500]. דא עקא, המבקש לא ציין בבקשתו נסיבות חדשות המצדיקות עיון חוזר בהחלטה ולמעשה הפנה לטענותיו בבקשה הראשונה ודי בכך כדי לדחות את בקשתו.

7. לגופו של עניין, הליך של "בקשה למתן הוראות" נועד לשמש ככלי למתן הנחיות ולפיקוח על עבודתם של נושאי תפקידים מטעם בית המשפט. ככלל, הליך זה לא נועד להכריע במחלוקות שבין נושא התפקיד לבין צדדים שלישיים, אשר עליהן להתברר בהליך משפטי רגיל. יחד עם זאת, לעיתים ניתן לברר סכסוך שבין נושא התפקיד לבין צד שלישי בדרך של בקשה למתן הוראות, בהתקיים מספר תנאים [ראו: ע"א 8702/06 מדינת ישראל נ' הנאמן הציבורי בתפקידו כנאמן בהקדש "נאמנות התיאטרון" (טרם פורסם, 9.6.2011) וכן רע"א 3032/08 רייך נ' עו"ד אבנר כהן, בתפקידו כמפרק זמני (טרם פורסם, 2.9.2009)]:

התנאי הראשון הוא, כי בירור המחלוקת עם הצד השלישי נדרש לצורך מתן הוראות לשם ביצוע תפקידו של בעל התפקיד ביעילות, ובעניינו, לשם ביצוע תפקידם של כונסי הנכסים;

התנאי השני הוא, כי בירור המחלוקת עם הצד השלישי אינו מחייב בירור עובדתי מורכב ואינו מצריך העדת עדים והבאת ראיות וניתן להכריע בעובדות בפשטות ובקצרה;

התנאי השלישי לבירור מחלוקת עם צד שלישי במתכונת של הליך למתן הוראות, הינו כי בירור המחלוקת במתכונת זו, אין בו כדי לגרום לעיוות דין או לפגיעה מהותית בזכויות של מי מבעלי הדין.