זיידורף נ' כונס נכסים רשמי תל אביב ואח'

החלטה

בפניי בקשת חייב למתן צו כינוס על נכסיו.

הכנ"ר מתנגד לבקשה, שכן הליך פש"ר קודם של החייב (תיק פש"ר 2968/08) בוטל ביום 2.6.2010, תשעה חודשים בלבד קודם להגשת הבקשה הנוכחית, לנוכח חוסר תום ליבו של החייב בשלב יצירת החובות.

בתשובה לתגובת הכנ"ר, טוען החייב כי ההחלטה לביטולו של הליך הפש"ר היתה "החלטה שגוייה מיסודה והיא נוגדת את הדין וההלכה" וכי רק מפאת העדר יכולת כלכלית, הוא לא הגיש עליה ערעור. עוד טוען החייב כי עומדת לו זכות חוקתית להגנה מפני נושיו במסגרת הליך הפש"ר וכי כל מטרתו בהליך הנוכחי היא להציע לנושיו הסדר נושים, שכן הוא מבין כי סיכוייו לקבל הפטר בתום ההליך הם קלושים. החייב מוסיף ומציין כי מאז בוטל ההליך הקודם, הוא סילק את חובו לנושה שלגביו נקבע כי נהג בחוסר תום לב.

הבקשה נקבעה לדיון בפני כב' השופטת א' נחליאלי, שהעבירה את הדיון בבקשה אליי, בהחלטה מיום 13.2.2012, בהיותי המותב שביטל את הליך הפש"ר הקודם של החייב.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים בכתב, ושמעתי השלמת טיעון בעל פה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות.

ראשית לכל, מקובלת עליי עמדתו של הכנ"ר לפיה אין זה סביר או ראוי ליתן צו כינוס לחייב, על פי בקשה שהוגשה תשעה חודשים בלבד מאז בוטל צו כינוס קודם, בודאי לא כאשר עילת הביטול היא חוסר תום לב בשלב יצירת החובות. במקרה דנן, צו הכינוס הקודם בוטל ביום 2.6.2010, וכבר ביום 13.3.2011 יזם החייב הליך פש"ר חדש. אכן, הדין איננו קובע מהו פרק הזמן המינימלי שאמור לחלוף בין ביטולו של הליך פש"ר אחד, לבין פתיחתו של הליך פש"ר חדש, אך ברור שפרק זמן כה קצר של תשעה חודשים בלבד הוא קצר יתר על המידה.

יתר על כן, כאשר עסקינן בהליך שבוטל בשל חוסר תום ליבו של החייב בשלב יצירת החובות, כמו בעניננו, גם פרק זמן ארוך הרבה יותר של המתנה, אין בו כדי למרק את חוסר תום הלב בשלב יצירת החובות (אלא אם כן חלפו שנים רבות בין יצירת החובות לבין הליך הפש"ר).

במקרה הנוכחי, הליך הפש"ר הקודם בוטל לאחר שנקבע, כענין שבעובדה, כי החייב הסתבך בקשיים בשנת 1999 ולאחר מכן המשיך ופתח חברות נוספות בשנים 2000 ו- 2007 תוך שהוא מותיר אחריו אדמה חרוכה בדמותם של נושים רבים. סיבה נוספת לביטול ההליך הקודם היתה העובדה שהחייב ביצע תרגיל "עוקץ" כלפי בנק הפועלים בע"מ (להלן: "הבנק"), בכך שחתם על עסקת רכישה פיקטיבית של דירה, על מנת להונות את הבנק ולקבל ממנו הלוואת משכנתא.

בבקשתו הנוכחית טוען החייב כי מאז בוטל ההליך הקודם הוא פרע את החוב כלפי הבנק ולכן זה איננו נמנה עוד על נושיו. גם אם אניח לטובתו של החייב כי כך הוא הדבר, אין בכך כדי לגרוע מהטעמים האחרים שבגינם בוטל ההליך הקודם, קרי, יצירת חובות חדשים לאחר הסתבכות כלכלית, תוך הותרת אדמה חרוכה של נושים רבים לחברות החדשות שהקים החייב.

כידוע:

"בחינת תום לבו של החייב באשר לאופן היווצרות החובות קודם להליכי פשיטת הרגל אינה קשורה ביעילות האיתור והחלוקה של נכסי החייב. עניינה בהיבטי הצדק וההגינות כלפי הנושים בעצם יצירתם של החובות, כמו גם בבחינת התנהלותו של החייב בשלב הדרדרותו הכלכלית מבחינת העקרונות הכלליים של תקנת הציבור והשמירה על החוק. היבט זה קשור קשר הדוק לעקרון לפיו "בל יצא חוטא נשכר", העובר כחוט השני בכל תחומי המשפט. אדם שיצר את חובותיו בחוסר תום לב, ופגע בכך בנושיו, ואפשר אף עבר על החוק ופגע בתקנת הציבור הכללית, לא ראוי שיזכה ביתרונותיו של הליך פשיטת הרגל, שנועד, בין היתר, לשיקומו הכלכלי-חברתי. ... דרישת תום הלב ביצירת החובות, מחייבת בראש וראשונה את בחינת יחסו של החייב כלפי נושיו. פתיחת דף חדש ביחסי החייב עם נושיו, תוך ויתור סטטוטורי על חלק מחובותיו כלפיהם, הינה פריבילגיה שתינתן לחייב רק אם נהג כלפי בעלי חובו בתום לב, המתבטא בקיום סטנדרטים בסיסיים של התנהלות הגונה ... יתר על כן, אין הצדקה להתיר שמיטת חובות החייב, אם התנהגותו כלפי נושיו בעבר מצביעה על אפשרות ממשית כי הוא עלול לצבור חובות שאינם ניתנים לפרעון גם בעתיד. בגידרה של חובת ההגינות המוטלת על חייב כלפי הנושים נקבע בעבר, כי בית המשפט לא יבוא לקראת אדם שהוציא מנושיו כספים וחפצי ערך במרמה ובטענות שווא ... הוא הדין באדם שחובותיו נוצרו בעיסקי סרק אותם הפעיל תוך זלזול בנושים ... בדומה לכך, לא ינתן סעד לפושט רגל "מקצועי", הצובר חובות חדשות לבקרים, וחוזר לבית המשפט שוב ושוב בניסיון להינצל מידי נושיו ... "

ע"א 7994/08 דוד גוטמן נ' כונס הנכסים הרשמי (2011) (פורסם באתר משפטי).

יצויין כי העובדה שהחייב איננו משלים עם אותן קביעות עובדתיות שבגינן בוטל ההליך הקודם, אינה מצדיקה פתיחת הליך פש"ר חדש. תרופתו של החייב היתה הגשת ערעור על ההחלטה מיום 2.6.2010, דבר שלא עשה. לא ראוי להטריד את בית המשפט פעם נוספת באותו ענין ממש, שכבר הוכרע, רק משום שהחייב נמנע מהגשת ערעור על ההחלטה הקודמת.

כבר נפסק כי:

"פסק דין בתיק פשיטת רגל אינו יוצר מחסום דיוני מחייב להגיש בקשה חדשה. כך אכן עשה החייב. ואולם סבור אני כי גם אם אין הוראה מפורשת בפקודת פשיטות הרגל יש לפרש זכות זו להגשת בקשה חדשה בתוך פרק זמן קצר ממועד שניתן פסק דין בבקשה קודמת כזכות המותנית בהצגת עובדות חדשות. כל פירוש אחר מוביל אל תוצאה בלתי הגיונית ולפיה יכול חייב לפנות בבקשה חדשה מיד כאשר נדחית בקשתו הקודמת ובדרך זו ליהנות מתקופת חסד נוספת של עיכוב הליכים, וזאת ללא סוף. בהעדר הוראה על סופיות דיון יש לפרש את ההיתר להגיש תביעה חדשה כמותנה בהצגת נתונים חדשים ושינוי מצב המצדיק, למעשה, שינוי החלטה קודמת של בית משפט. הכלל בהליכים משפטיים הוא כי פסק דין יוצר מעשה בית דין והשתק. עקרון סופיות הדיון הינו עקרון בסיס בשיטת המשפט. בהתאם, יש לפרש את האפשרות לפתוח שוב בהליך פשיטת רגל לאחר שהליך קודם נדחה על דרך הצמצום במובן זה שלא ניתן להביא שוב בפני בית משפט את אותה מסכת עובדתית שבעניינה כבר ניתנה הכרעה שיפוטית ויש להצביע על עובדות חדשות ונסיבות חדשות המצדיקות הליך חדש לאחר שבהליך קודם נדחתה בקשת החייב. כל פרשנות אחרת של ההיתר לחדש את ההליכים סותרת עקרונות בסיסיים של שיטת המשפט ועומדת בניגוד לכללים המקובלים שעניינם סופיות דיון. כוונת החקיקה אשר אפשרה פתיחה מחודשת של הליך פשיטת רגל היתה לאפשר לחייב אשר בקשתו נדחתה להעלות שוב בקשה וזאת בשים לב לאפשרות שמצבו הכלכלי יתדרדר שוב. ואולם, אין לראות את כוונת החקיקה לאפשר בקשה חוזרת גם ככוונה לחתור תחת העקרונות הבסיסיים של סופיות הדיון. הפרשנות התכליתית צריכה להוביל אל המסקנה כי פתיחת הליך חדש, לאחר שבקשה קודמת נדחתה, תהיה אפשרית רק בשינוי נסיבות המצדיק הליך פשיטת רגל חדש."

פש"ר (חי') 393/01 תשובה אליהו נ' הכונס הרשמי (2002) (פורסם באתר משפטי)

יצויין כי החייב עצמו טוען כי מטרתו היחידה בהליך הנוכחי היא הגעה להסדר עם נושיו, שכן ברור לו כי לא יוכל לקבל הפטר בגין חובותיו, אך אם כך הוא הדבר, ייכבד ויגיש בקשה להסדר נושים לפי ס' 19א' לפקודה, קרי, הסדר שאיננו מחייב מתן צו כינוס על נכסיו.

סיכומו של דבר, מכל הטעמים שפורטו לעיל, הבקשה נדחית.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.