זיידאן נ' נסר אלדין ואח'

החלטה

בבקשה לחייב את התובעת בהפקדת ערובה

לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984

על פי כתב התביעה, הנתבעים, ביחד ולחוד, "גזלו וחמסו את כספי התובעת בדכי מרמה ועורמה, תוך שימוש במניפולציות וכזבים... ".

וכך לשיטת התובעת פעלו הנתבעים - שיקים אשר כתבה התובעת לצורך תשלום לנתבע 1 אבדו לה, וכעבור זמן הוגשו לביצוע בהוצל"פ על ידי הנתבעת 2. התנגדות שהגישה התובעת לביצוע השיקים נדחתה והיא חייבה לשלם לנתבעת 2 את סכומי השיקים.

למרות זאת טוענת התובעת, כי הנתבעת 2 איננה אוחזת כשורה בשיקים, לא אוחזת בעד ערך ולא מוצדק שהיא תגבה ממנה את סכומי השיקים. היא מעלה טענות שונות כנגד דרך ניהול ההליכים שהתקיימו בהוצל"פ, לרבות בגין הסתרת זהותו של מי שסיחר לנתבעת 2 את השיקים (אדם בשם סופיאן). לטענת התובעת, התנהלות הנתבעת 2 גרמה לה נזקים בדמות חיוב לשלם את סכומי השיקים, הוצאות ההליכים בהוצל"פ ועוגמת נפש. עילות התביעה הן "התנהגות דורסנית העולה כדי רשלנות", "היצג כוזב רשלני" ו"תרמית".

הנתבעת 2 מבקשת לחייב את התובעת בערובה להבטחת הוצאותיה, על פי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. המבקשת מאשרת, כי הגישה את השיקים לביצוע בהוצל"פ וטוענת, כי ניתן לטובתה פסק דין (ביום 21/6/07), אשר דחה את ההתנגדות, לאחר הגשת תצהירים, שמעית עדויות וסיכומים. התובעת לא ערערה על פסק הדין וכיום הוא חלוט ומהווה "מעשה בית דין" בין הצדדים. הגשת התביעה דנן איננו אלא ניסיון להגיש ערעור על פסק הדין "בדלת האחורית". התובעת הוכרזה כחייבת מוגבלת באמצעים, מאז פסק הדין (במשך כחמש שנים) היא טרם שילמה את רובו מכריע של החוב, ולמרות זאת תובעת לקבל את סכום השיקים.

נוכח הנ"ל טוענת הנתבעת 2 כי סיכויי התביעה להתקבל נמוכים ביותר. התובעת הוכרזה כחייבת מוגבלת באמצעים, גם כך אין היא משלמת את החוב הפסוק כנגדה, ולא יהיה בידה לשלם את הוצאות הנתבעת 2 אם תידחה תביעתה. הבקשה נתמכה בתצהיר מפורט כדין.

בתגובה לבקשה שהגישה התובעת ביום 11/7/12, הודיעה כי איננה מתנגדת להפקדת ערובה וביקשה ארכה להפקדת ערבות צד ג' בסך 3,000 ₪. היא לא העלתה כל טענה בעניין סיכויי התביעה או בעניין אפשרותה לשאת בהוצאות המבקשת.

בתגובה נוספת מיום 19/7/12, הודיעה התובעת, כי היא מנסה לגייס 3,000 ₪ מזומן מצד ג' לצורך הפקדתו כערובה וכי ביקשה את התחייבות הנתבעת 2 שלא לעקל סכום זה במסגרת תיק ההוצל"פ, וזו לא הסכימה לכך. לכן, ביקשה התובעת מבית המשפט להסתפק בחתימה על ערבות צד ג' ללא הפקדת סכום מזומן. התובעת הדגישה, כי מצבה הכלכלי בכי רע, היא איננה עובדת וקיים נגדה תיק איחוד בהוצל"פ בגין חובות, וביקשה מבית המשפט שלא לסגור את הדלת בפניה להוכיח תביעתה. גם בתגובה השנייה לא הייתה כל התייחסות עניינית לטענות המפורטות של המבקשת בדבר סיכויי התביעה. שתי התגובות לא נתמכו בתצהיר מטעם המשיבה.

דיון והכרעה

אכן, לו היה מדובר בקושי כלכלי בלבד מצידה של התובעת, לא היה מקום לחסום את דרכה להוכיח טענותיה בבית המשפט, רק בגין חסרון כיס.

עיון במסמכי תיק א' 66557/06 (בית משפט השלום בתל-אביב-יפו), אשר צורפו לכתב התביעה מלמד, כי התובעת העלתה שם טענות עובדתיות ופלוגתאות זהות לאלה הנטענות כאן - כי השקים אבדו לה וכי הנתבעת 2 לא אוחזת בהם כשורה. התובעת קיבלה רשות להתנגד לביצוע השקים, ולאחר דיון מלא שהתקיים בתביעה השטרית גופה (כולל הגשת תצהירי עדות ראשית, שמיעת עדויות, לרבות התובעת וסיכומים בכתב), ניתן ביום 21/6/07 פסק דין. בפסק הדין קבע בית המשפט ממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות על בסיסם הוחלט, כי לא עלה בידי התובעת להרים את נטל הראיה בעניין פגמים באחיזת הנתבעת 2 בשיקים לרבות בעניין אחיזה כשורה, והתביעה השטרית התקבלה במלואה. התובעת לא ערערה על פסק הדין ולפיכך הוא חלוט מזה למעלה מחמש שנים.

מכיוון שבית המשפט כבר דן והכריע בין הצדדים, לגופן של אותן טענות אשר התובעת מעלה בתיק זה, מתקיים בין הצדדים מעשה בית דין, והתובעת מושתקת לטעון אותן טענות בשנית.

בנסיבות אלה צודקת המבקשת, כי אין לאפשר לתובעת לעשות שימוש בתביעה נזיקית אכסניה להשגה על פסק דין חלוט בעילה שטרית.

בנוסף לכך, כתב התביעה איננו מגלה עובדות מסוימות כלשהן, מלבד עצם ניהול ההליכים בתביעה השטרית, היכולות לבסס את יסודות עוולת הרשלנות או עוולת המרמה כנגד הנתבעת 2.

די באמור לעיל כדי לקבוע, כי סיכויי התביעה קלושים ביותר, אם הם קיימים בכלל.

לגבי יכולתה של התובעת לשאת בהוצאות הנתבעת, הכרזתה כחייבת מוגבלת באמצעים, לצד אי תשלום חוב פסוק כנגדה במשך למעלה חמש שנים, מהווים בהחלט אינדיקציה לכך שלא תוכל לשאת בהוצאות המבקשת אם תידרש לכך. התובעת לא חלקה על הבקשה בעניין זה ואף הדגישה את מצבה הכלכלי הקשה בתגובתה לבקשה.

מטרתה של תקנה 519(א) לאזן בין זכות הגישה לערכאות של התובע לבין זכותו של נתבע, הנגרר בעל כורחו לנהל הליכים, להבטיח את תשלום הוצאותיו, בעיקר כאשר מדובר בתביעות שסיכוייהן קלושים.

ראה למשל דברי כבוד השופט א' גרוניס (כתוארו אז) ברע"א 21460/04 מ"י נ' עזבון המנוח באסל נעים אברהים (ניתן ביום 30/5/04) :