זיוה דינה לוי נ' קיבוץ נאות מרדכ

פסק דין

פתח דבר:

בתובענה זו מתבקש בית המשפט להצהיר, כי התובעים-יורשי המנוחה אביבה ניר ז"ל זכאים לשיוך דירתה בקיבוץ, אליהם כיורשיה.

רקע עובדתי:

1. התובעים הינם יורשים על פי דין של המנוחה אביבה ניר ז"ל (להלן: "המנוחה"), אשר עד ליום פטירתה הייתה חברה באגודת הקיבוץ (להלן: "הקיבוץ" או "הנתבעת"). המנוחה נפטרה ביום 19.04.08, לאחר כ-46 שנות חברות בקיבוץ.

הנתבעת הינה אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, רשומה ופועלת בישראל עפ"י דין.

קיבוץ "נאות מרדכי" נוסד בשנת 1946, בעמק החולה. כיום, מונה אוכלוסייתו 212 חברים. במהלך שנת 1998, בעקבות משבר כלכלי עמוק, החלו להיבחן אפשרויות לשינוי אורחות החיים, שהיו נהוגים עד לאותו זמן בקיבוץ.

2. ביום 11/12/98 נתקבלה באסיפת כל חברי הקיבוץ החלטה בדבר שינויים באורחות החיים, שעניינה שינוי של מודל פרנסתם של חברי הקיבוץ וכן החלטה בדבר האפשרות העקרונית לשייך את בתי המגורים לחברים (להלן: "הסדר השינויים"). החלטה זו התבססה על החלטה 751 של מועצת מקרקעי ישראל מיום 27/2/96 שכותרתה "שינויים במבנה הארגוני והקצאת קרקע בקיבוצים" (להלן: "החלטה 751").

על פי החלטת "הסדר השינויים" והחלטה 751, נתקבלה ביום 9/8/02 באסיפת חברי הקיבוץ, החלטה לפיה החל הקיבוץ בתהליך שיוך דירות הקיבוץ לחברים (להלן: "החלטת השיוך"). במסגרת החלטה זו נקבעו כללים לרישום הבתים על שם החברים בקיבוץ (להלן: "כללי שיוך הבתים"), וכן נקבע כי המועד הקובע לשם קביעת זכאותם של חברי הקיבוץ לרישום זכויותיהם בדירות יהיה יום קבלת החלטת השיוך, - היינו ה-02.09.03 (להלן: "המועד הקובע").

במועד קבלת החלטת השיוך, המנוחה התגוררה בדירתה בקיבוץ (להלן: "הדירה"). המנוחה הלכה לבית עולמה בטרם הושלם הליך שיוך הדירות ובטרם החל הליך רישום הדירות בפועל על שם חברי הקיבוץ, החברים טרם הופנו למינהל מקרקעי ישראל לשם רישום הזכויות.

ביום 06.07.08 התקבלה החלטה 1155 של מינהל מקרקעי, בה נקבעה זכות ראשונים לשיוך דירה לחברי האגודה וליורשיהם.

3. לאחר פטירת המנוחה דרש הקיבוץ מהתובעים לפנות את הדירה. התובעים סירבו לעשות כן, וביום 28/3/10, הגישו תביעה זו למתן פסק דין הצהרתי לפיו הם זכאים לשיוך דירת המנוחה אליהם, מכוח היותם יורשיה עפ"י דין. בד בבד הגישו התובעים בקשה למתן צו מניעה המורה לנתבעת שלא לשייך את דירת המנוחה, עד להחלטה אחרת.

בתאריך 28/03/10 ניתן צו מניעה, במעמד צד אחד, המורה לנתבעת שלא לשייך את דירת המנוחה ולא לפנות את התובעים מהדירה, עד להחלטה אחרת.

4. בישיבת יום 18.04.10 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, אשר קיבלה תוקף של החלטה, לפיה בהעדר מחלוקות עובדתיות, לא יישמעו עדים ופסק הדין בתובענה יינתן על סמך סיכומים ומסמכים שיוגשו מטעם הצדדים. עוד הוסכם כי הקיבוץ יוכל להשכיר את הדירה ודמי השכירות יופקדו בנאמנות. כן הוסכם כי עד למתן פסק דין בתביעה, לא תשויך הדירה לאחר.

עיקר טענות התובעים:

1. זכותם של יורשי המנוחה לשיוך דירה הינה זכות קניינית שהיתה למנוחה, ואשר נוצרה ביום הקובע ומתוך חברותה רבת השנים בקיבוץ.

2. ביום 14.04.96 פורסמה "הוראה 53 של האגף החקלאי": שעניינה "הקיבוץ במבנה הארגוני החדש" (להלן: "הוראה 53"). סעיף 7ה' להוראה 53 קובע: "תוקף הזכאות לחכירת יחידת מגורים קיימת יהיה תאריך החלטת האסיפה הכללית של האגודה בדבר השינוי...". ההחלטה אף מבהירה כי הזכות שמורה גם לצאצאי חבר הקיבוץ. הפסיקה קבעה בעניין זה, כי מדובר בהחלטה בעלת משמעות קניינית, שאיננה הפיכה (ת.א. 2933/98 לינדבאום נ' קיבוץ גליל ים).

3. בהחלטה 1155 של מינהל מקרקעי ישראל נקבע במפורש כי זכות היורש זהה לזכותו של חבר קיבוץ אחר, בכך שהינו בעל זכות ראשונים לשיוך יחידת הדיור.

אין לקבל טענת הנתבעת כי לאור הוראות המעבר שבהחלטה זו הרי היא משמרת החלטות בדבר שיוך שקדמו לה. שהרי, כל שהוראת המעבר קובעת הוא, כי אותן החלטות בדבר שיוך שקבעו מועד מוקדם יותר מזה שנקבע בהחלטת ממ"י- תמשכנה לעמוד בתוקפן ככל שהיום הקובע יהיה מוקדם יותר.

4. זכות החבר לשיוך דירתו הינה זכות קניינית השמורה לחליפיו לאחר פטירתו, והינה נכס מנכסיו. זכות זו אינה מוגבלת אלא בכך, שאינה יכולה לכפות על הקיבוץ לקבל לחברות מי מהיורשים.