זיו נ' פרדסי ואח'

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 8.3.12 בכפר קאסם.

2. לטענת התובע, עמד רכבו בתחנת דלק "סונול" בכפר קאסם לצורך תדלוק. לפתע, רכב הנהוג ע"י הנתבעת 1, נכנס לתחנת הדלק במהירות גבוהה ופגע ברכב התובע מאחור.

3. הנתבעים הגישו כתב הגנה ובו טענו כי הפגיעה ברכב היתה קלה וחלשה ביותר ולפיכך נזקי התובע המתוארים בכתב התביעה אינם קשורים כלל לתאונה. הנתבעת טענה כי מיד לאחר התאונה יצאה מרכבה והבחינה כי ברכב היו נזקים קודמים.

4. במהלך הדיון שנערך בפני, העיד התובע וחזר על גרסתו לפיה עמד מחוץ לרכב בשעה שתדלק את רכבו בתחנת הדלק. הנתבעת 1 נכנסה לתחנת הדלק, התובע שמע אדם צועק לה "תיזהרי" ואז פגעה ברכבו מאחור. התובע טען כי הבחין שהנתבעת היתה מהורהרת בעת הפגיעה. התובע טען כי הנזקים המפורטים בכתב התביעה והנראים בתמונות נגרמו בתאונה זו תוך שהוא מפנה לדו"ח השמאי. התובע הכחיש גרסת הנתבעים לפיה מדובר בנזקים קודמים וגרסת הנתבעת לתאונה.

5. הנתבעת 1 טענה כי תדלקה את רכבה בתחנת הדלק וכאשר ביקשה להוציא את כרטיס האשראי מהתיק, לחצה בטעות עם הרגל על דוושת הגז ופגעה ברכב הנתבע מאחור. נציג הנתבעת טען כי בידיו תצהירים של שני מתדלקים אשר תומכים בגרסת הנתבעת אך מדובר בתושבי כפר קאסם שאינם מעוניינים לבוא ולהעיד. הנציג טען כי עפ"י גרסת הנתבעת רכבה עמד בטרם הפגיעה ועל כן הפגיעה היתה קלה בלבד. הנציג טען כי מתמונות הנזק ניתן ללמוד כי הנזקים הנטענים ארעו קודם לתאונה. הנציג טען כי מדובר בחור ושפשוף שאינם עולים בקנה אחד עם פגיעה של פגוש בפגוש בפרט כאשר רכב הנתבעת לא ניזוק כלל.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, אני מעדיפה את גרסתו של התובע ולפיכך, יש לדעתי לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעת בהוצאות התובע, הכל כפי שיפורט להלן.

ראשית, התרשמתי מעדותו של התובע והיא מהימנה בעיני. התובע חזר בעקביות על גרסתו לפיה עמד מחוץ לרכבו בשעה שהנתבעת היא שנכנסה לתחנת הדלק ופגעה בו מאחור. יתרה מזו, הנתבעת נמנעה מהבאת שני המתדלקים שלטעמה היו תומכים בגרסתה. בהקשר זה חלה הפסיקה לפיה הימנעות מהבאת עד רלוונטי תתפרש לרעת הצד שנמנע מלהביאו. (ע"א 27/91 קבלו נ' ק. שמעון, עבודות מתכת בע"מ ואח', פ"ד מ"ט (1) 450, 457).

שלישית, גם לו היינו מקבלים את גרסת הנתבעת לתאונה, הרי שגם על פיה מודה הנתבעת כי לחצה על דוושת הגז ופגעה ברכב התובע מאחור.

בנסיבות אלה, סבורה אני כי היה על הנתבעת לנהוג בזהירות ולהימנע מלחיצה על דוושת הגז ופגיעה ברכבו של התובע אשר תדלק באותה שעה בתחנה. משלא עשתה כן הרי היא האחראית לקרות התאונה.

באשר לנזק הנתבע –

נציג הנתבעת טען בפניי כי הנזק הנתבע נגרם קודם לתאונה ודי בתמונות שהוצגו בכדי לדחות ראש נזק זה.

ברם, מלבד התמונות לא הציגו הנתבעים כל ראיה התומכת בגרסתם לעניין זה. הנתבעת 2 המבססת את כתב הגנתה על הטענה כי הנזק שנוי במחלוקת לא טרחה לשלוח שמאי לבדוק את הרכב בטרם בוצע התיקון. יתרה מזו, היה באפשרות הנתבעת להציג חוו"ד נגדית המבוססת על התמונות, שלטענת נציג הנתבעת די בהן כדי לבסס את הטענה. אך חוו"ד נגדית מעין זו לא הוצגה בפני, גם לא במועד הדיון. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שמדובר בחברת ביטוח, שהינה גוף הבקיא בדיני הראיות ואופן הוכחת נזקים או הפרכתם.

לגישתי, אין די בתמונות הנזק בכדי לבסס את הטענה לפיה מדובר בנזקים קודמים שכן אין המדובר בגדר ידיעה שיפוטית. ידיעה שיפוטית משמעה עובדה שהיא מן המפורסמות. קרי, עובדה שהיא נחלת הכלל. הסקת מסקנות מתמונה וקביעה האם הפגיעה נגרמה כתוצאה מפגיעת רכב הנתבעת אם לאו, כאשר התובע והשמאי מטעמו טוענים כי הנזק תואם את הפגיעה, איננה בגדר ידיעה שיפוטית. כידוע, חומר שאינו מצוי בגדר ידיעה שיפוטית ושאינו מוכח בדרכי ההוכחה הרגילות (למשל ע"י העדת מומחה) הוא עדות מפי השמועה, שהיא אינה ראיה קבילה (ע"א 1639/01 קיבוץ מעיין צבי נ' קרישקוב (טרם פורסם)).

7. סוף דבר, התביעה מתקבלת.

הנני מורה לנתבעת לשלם לתובע סך של 8,836 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 30.12.12 ועד לביצוע התשלום בפועל.

בהתחשב בנסיבות העניין, ישאו הנתבעים בהוצאות משפט בסך 500 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בלוד בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ח אייר תשע"ג, 08 מאי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: