זיו האפט חברה לנאמנויות בע"מ נ' סיביל יורופ פאבליק קו. לימיטד מס' חברה 99294 ואח'

החלטה

לפניי בקשה של חברת סיביל יורופ בע"מ (להלן: "המבקשת"), לבטל את החלטתי מיום 2.11.10, (להלן: "ההחלטה"), בדבר מתן סמכויות למפרק הזמני לבקשתו. ההחלטה ניתנה בהמשך להחלטת כב' סגנית הנשיאה השופטת אלשיך מיום 28.10.10 (להלן: "החלטת הפירוק"), בה הורה בית המשפט על צו פירוק זמני למבקשת ומנוי עו"ד גיא גיסין כמפרק הזמני של המבקשת. בהמשך הגיש עו"ד גיסין בקשה למתן הבהרה וקבלת הוראות. נעתרתי לבקשה כקבוע בהחלטה, לאחר שהגעתי בין היתר לידי מסקנה בדבר דחיפות הבקשה, ונוכח סירוב גורמים שונים בחברה לשתף פעולה עם המפרק הזמני, והחשש כי אם ההכרעה בבקשה תדחה, עלול להיגרם נזק בלתי הפיך. ההחלטה ניתנה גם בשים לב לעובדה שלא הוגשה תגובה וכאמור במפורש בהחלטה.

טענתה המקדמית של המבקשת כי על-פי דין יש לבטל את ההחלטה, בלא שיקול דעת ובלא קשר ממשי לשאלת סיכויה לשנות את התוצאה. לחלופין, עותרת המבקשת לעיון מחדש בהחלטה, וזאת בהתאם לטענות נשוא בקשתה הנוכחית.

המבקשת מוסיפה ומעלה טענות סף, בין היתר בעניין המסגרת הראויה לבקשה למתן הוראות, החובה לקיים דיון, אי-צירוף משיבים וצדדים נחוצים; לגופו של עניין, היא שבה ומעלה טענות אשר הועלו במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע, כמו גם טענות מתחום דיני העבודה, וזאת בעניין גורמים בחברה, אשר המפרק עתר לחייבם לשתף פעולה.

טרם בחינת הטענות לגופן, מן הראוי לחזור ולהזכיר מושכלת-יסוד, אשר חשיבותה לעניין תיק זה הינה ראשונה במעלה.

אין ולא תתכן עוד מחלוקת, כי המבקשת הינה חברה חדלת פירעון, אשר חבה סכומי עתק למחזיקי אגרות החוב, אינה משלמת אותם חרף העובדה כי נדרשה לכך במפורש, ומטענותיה שלה עצמה עולה, כי אף אין ביכולתה לעשות כן. לא בכדי, היו תגובותיה של החברה בעניין זה, הן בהתדיינות על הפירוק הזמני עצמו, והן בבקשות שהגישה לאחר החלטת כבוד סגנית הנשיאה אלשיך, נעדרות מענה ענייני, בכל הנוגע לנקודה מהותית זו. זאת, כאשר בכתבי טענותיה המאוחרים יותר, החלו עולים רמזים וטענות מטענות שונות על "אפשרות לסיכול חוזי", וכי עצם ההתקשרות היה נטילת סיכון ביודעין מצד בעלי אגרות החוב; קרי – טיעונים אשר אך מחזקים ביתר שאת, את הממצא לפיו המבקשת אינה יכולה לפרוע חובות שאינם שנויים במחלוקת, שזמן פרעונם חלף-עבר, ואילו ההתראות בעניין זה הושבו ריקם.

לא זאת, אלא אף זאת; אין מחלוקת על עצם העובדה, כי בתקופה האחרונה נערכה בקבוצת החברות שמתחת לחברה המבקשת שורת דיספוזיציות ועסקאות, בעלות משמעות כספית ניכרת. בלא כל צורך לקבוע מסמרות בשאלה, איזו מן העסקאות נחשבת הברחת נכסים, אם לאו, הרי שמצב בו חברה חייבת היא חדלת פירעון, די בעריכה 'נמרצת' כזו של דיספוזיציות בכדי להקים חשש להשפעה על מערך הנשייה ולדלדול מצבת הנכסים. אעיר, כי אף ניסיונות או הגעה להסדרים עם חלק מהנושים, אך לא עם כולם, עשויה לקבל משמעות רבה כאשר חברה מצויה במצב כזה, באשר על-פניו, יתכן חשש לפיו מדובר בהעדפת נושים, קרי – בעלי השליטה בחברה מתפשרים או מסלקים את החבויות כלפי אי-אלו מהנושים שהם "חפצים ביקרם", ובסופו של יום יותירו קופה ריקה בפני הנושים האחרים.

על רקע זה, ניתנה החלטתי מיום 2.11.10, אשר עניינה מימוש הפירוק הזמני על המבקשת ועל הגורמים הפועלים מטעמה ובשמה, הממשיכים להתנער מצו הפירוק ומתיימרים לפעול כאילו לא ניתנה החלטת הפירוק, וכפי שהדבר בא לידי ביטוי באסמכתאות שהוגשו לבית המשפט. וזו ההחלטה אשר ביטולה מתבקש במסגרת הבקשה שלפני היום.

ראשית, מן הראוי להעיר כי המבקשת לא דקה פורתא בטענתה כי עמדתה לא היתה מונחת בפני בעת שניתנה החלטתי ביום 2.11.10. נהפוך הוא; באותה עת, היתה מונחת בפני בקשתה המפורטת של החברה המבקשת לעיכוב ביצוע; אמנם, לכאורה עסקינן בבקשה אחרת, אלא שבפועל קיימת בין שתי הבקשות חפיפה משמעותית, בכל הנוגע לטיעונים ולסוגיות שבמחלוקת. לא זאת אלא אף זאת; הנחה זו אכן התאמתה וחוזקה בידי המבקשת עצמה, באשר טענותיה לגופו של עניין בבקשה הנוכחית, דומים למדי, באורח בסיסי, לטיעונים שהעלתה במסגרת בקשת עיכוב הביצוע, אף אם הם מנוסחים באורח שונה קמעה, בכדי להתאימם לדגשים נשוא בקשה לביטול החלטה. בשתי הבקשות, דנו באי-כוחה המלומדים של המבקשת ביכולת לאכוף את הליך הפירוק, בשאלת השייכות של החברה לקפריסין ופעילותה; בקשר בין החברה לבין גורמים שפעלו למענה, ועליהם עותר המפרק לאכוף שיתוף פעולה.

אי לכך, הרי שבאורח מהותי, היתה עמדת המבקשת מונחת בפני; זאת ועוד – בניגוד לעולה מטיעוני המבקשת בבקשה הנוכחית, עסקינן היה בדוגמא מובהקת ל"בקשה למתן הוראות" במובנה הבסיסי ביותר – בקשה דחופה שהגיש מפרק, בטענה כי החברה אשר על פירוקה הופקד אינה מכירה הלכה למעשה במינוי, אינה משתפת פעולה ומנסה לרוקן את ההחלטה מתוכן. אי לכך, ביקש הבהרה מובנית מאליה של סמכויותיו, כמתחייב מהחלטת הפירוק הזמני.

נקל לראות, כי סוג בקשה שכזה שונה בתכלית מבקשה למתן הוראות שמטרתה בקשת סעד כספי כנגד צד ג', ואשר לעניינה חלות ההלכות אותן מצטטת המבקשת. עניין לנו בבקשה, שהיא הבסיס שבבסיס ליכולת המפרק לתפקד, לתפוס את הגוף עליו הופקד ולמלא את תפקידו, המצוי אליבא דכולי עלמא בתוך "הגרעין הקשה" של הבהרת סמכויות המפרק הזמני ויכולתו לקבל הנחיה מבית המשפט בכדי שיוכל למלא את תפקידו.

זאת ואף זאת; דווקא עמדתה הנחרצת של המבקשת, ומי מטעמה, הבוחרים שלא לשתף פעולה עם המפרק הזמני, היא שהפכה את ההכרעה בבקשה לדחופה ביותר, שאם לא כן, עלול הפירוק להפוך לאות מתה, או למצער ידחה למשך שבועות של התדיינות, תגובות ותגובות שכנגד, בעוד במהלך כל אותה עת, מוסיפה התשלובת לבצע דיספוזיציות ופעולות אשר יתכן והן מרעות את מצב הנושים. בית המשפט מופקד על מניעת פעולות בלתי הפיכות ושמירת המצב הקיים, ולכן לא היה מקום להמתין עם ההכרעה עד לאחר התגובות.

עם זאת, שעה שהמבקשת הגיבה גם לגופו של עניין, וכאמור בין היתר ב"הודעה מטעם המבקשים" שהוגשה ביום 4.11.10, בה נטען על ידה כי היא עותרת לראות בתגובתה המפורטת לבקשה מס' 8, את תגובתה לבקשה מס' 6, בחנתי את הדברים לגופם, ולא ראיתי מקום לשנות מההחלטה.

בפתח הדברים, אין בידי לקבל את טענת המבקשת לפיה אין מקום למתן החלטה בבקשה כגון דא, בטרם יצרף בית המשפט צדדים נוספים, כגון הרשות לניירות ערך, וגורמים מקורבים לה עמם נדרש שיתוף פעולה, ויאפשר בידי כולם להעלות טענותיהם בטרם תינתן הכרעה. עסקינן בבקשה דחופה ביותר של מפרק זמני, הטוען כי נמנעת ממנו היכולת למלא את תפקידו. במקרה כאמור, לא נדרש בית המשפט לתגובות של משיבים רבים כעמדת המבקשת, ואין מניעה כי יכריע בבקשה שהיא למעשה המשך של החלטת הפירוק, לא כל שכן, נתמכת במסמכים שונים לרבות של המבקשת עצמה. קל וחומר מקום בו עולה חשש מהותי להרעה אפשרית מהירה במצב החברה והנושים. אחזור ואזכיר; אין עסקינן בנסיבות המקרה בתביעה או בקשה רגילה, אלא בפרשנות החלטה שניתנה לאחר שבמסגרתה טענו כל הצדדים באריכות, ואשר אף נימוקי הבקשות המאוחרות, ברובם הגדול, אינם אלא חזרה, על טענות שנידונו בפירוט והוכרעו במסגרת ההחלטה נשוא הפירוק הזמני.

לגופם של דברים, הרי שמעמדו של כונס הנכסים הרשמי בתיקים כגון דא, הינו של "ידיד בית המשפט", אשר מחווה את דעתו אם וככל שמבקש זאת בית המשפט. אכן, חוות-דעתו של כונס הנכסים הרשמי נדרשת ברוב-רובם של התיקים, אלא שמקום בו נדרשת הכרעה מהירה, יכול ויפעיל בית המשפט את שיקול דעתו ויבכר שלא יבקש חוות-דעת נוספת של הכונס הרשמי, וזאת נוכח סד הזמנים. בכל הנוגע לרשות לניירות ערך, הרי שיגעתי ולא מצאתי הכיצד חייב בית המשפט להופכה לצד לבקשה שעניינה פרשנות צו פירוק זמני והיחסים בין בית המשפט, המפרק והחברה בפירוק. הרשות לניירות ערך, כמוה כגופים רגולטורים אחרים אשר משפיעים בהחלטותיהם על חברות, פועלת לפי שיקול דעתה מול החברה, ומעדכנת את החלטותיה ועמדותיה, מפעם לפעם, בהתאם להתפתחויות במצב החברה, כולל מינוי מפרק זמני. אלא, שמכאן ועד לחובה להקנות לרשות מעמד בבקשה למתן הוראות שעניינה סמכויות המפרק הזמני כלפי החברה, רחוקה הדרך. כך או אחרת, אמנם, עצם העלאת הטיעונים הנוגעים לרשות לניירות ערך מבהירה אף היא את עומק הקשר של פעילות החברה לישראל, להבדיל מקפריסין, אולם אין כל צורך להקדים את המאוחר ולדרוש עמדה של הרשות כבר בשלב זה; קל וחומר, מקום בו לא היא עצמה המבקשת זאת, אלא צד מעוניין הוא הטוען בשמה, בלא שהוסמך לכך.

באשר לטענת המבקשת באשר לצדדים אחרים נדרשים שלא צורפו, קרי היועצים החיצוניים של המבקשת. אין עסקינן בתביעה שעניינה קביעת יחסי עובד-מעביד, כגון תביעה לזכויות הנובעות מיחסים כאלו; עניין לנו בתביעה להורות למספר אנשים המקורבים לחברה לשתף פעולה עם המפרק, אשר אין מחלוקת כי הינן דמויות מפתח בניהול עסקיה של החברה בארץ, בעיקר בכל הנוגע לסחר בניירות הערך. אמנם, ניתן היה לגרוס כי אורח הניסוח של אחד הסעדים נשוא בקשת המפרק משווה את היועצים, אגב אורחא, לעובדי החברה; אלא שזאת לא במטרה להחיל עליהם יחסי עובד-מעביד, אלא עסקינן בחלק בלתי נפרד מסעד שמטרתו אכיפת שיתוף פעולה, מאותו סוג המוטל על עובדים לשעבר; והדבר הובהר היטב בהחלטתי הקודמת. לעניין זה, אין כל נפקא מינא אם התקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, אם לאו, וזאת באשר המבחן הנכון לשאלה זו לקוח הלכה למעשה מסמכויות המפרק לדרוש מידע ומסמכים, בהיקש מסעיף 288 לפקודת החברות. לעניין זה, כבר נקבע לא אחת בעבר, כי המבחן הנכון הינו מבחן של קיום אחת הזיקות המהותיות שנמנו בע"א 1211/96 מפרק אדאקום נ' נשיונל קונסלטנטס בין המחזיקים במידע לבין החברה, ואין כל נפקא מינא האם החזיקו בתפקיד רשמי או משרה בחברה, אם לאו; והאם התקיימו יחסי עובד-מעביד, אם לאו. אף אם אקבל, לצורך העניין, את טענת המבקשת כי לא התקיימו יחסי עובד-מעביד, ישירים או בכלל, הרי אותה זיקה וקשר עבודה מכוחו פעלו אותם יועצים בשם החברה וסייעו לה בעסקיה, היא המקימה אף את חובת שיתוף הפעולה עם המפרק, להבדיל מהעסקה על-ידו;

זאת ועוד; במלוא הכבוד הראוי, ספק אם קיימת רלוונטיות לפסק-דינה של כב' סגנית הנשיאה אלשיך בעניין פש"ר 1597/08 בש"א 5784/09 בעניין פולק מטלון. אותה פסיקה עסקה, כל-כולה בשאלת העסקה דה-פקטו של פרקליט על-ידי בעל תפקיד, מקום בו פעל בעל התפקיד שלא כדין ולא הודיע לפרקליט כי העסקתו נפסקת, ובנסיבות בהן לא היתה אפשרות סבירה להפריד בין חלקי התפקיד שביצע אותו פרקליט עבור החברה, קרי, בין החלק שמהווה חוב עבר, לבין זה שדינו כהעסקה בידי בעל התפקיד, המקימה חבות במעמד הוצאות פירוק. לטעמי אין רלוונטיות להחלטה זו במחלוקת הנוגעת כל-כולה לחובת שיתוף פעולה והעברת מידע, להבדיל משאלת העסקה, תקופת העסקה ושאלת השפעתה על הוצאות הפירוק.

בשולי נקודה זו אעיר, כי סוגיה זו של חובת שיתוף פעולה מתחדדת אף יותר, נוכח המבנה התאגידי אשר הוקדם על ידי בעלי השליטה במבקשת, על דעתם ומרצונם, לקבוצת החברות שבבעלותם. בהמשך למה שנקבע בפסק-הדין בעניין החלטת הפירוק אוסיף, כי עסקינן בחברה אשר רשומה בקפריסין, חרף העובדה כי פעילותה העסקית האמיתית הינה בתחומי ישראל. זאת, כאשר המבנה התאגידי שנבחר, הגיע עד כדי כך כי אפילו משרדיה של החברה בישראל מוחזקים בידי חברה אחרת, הגם שהיא בבעלות אותם אנשים וחלק בלתי נפרד מאותה קבוצה; יועציה הפועלים בשמה מועסקים בידי חברה אחרת, אף היא בבעלות אותם אנשים, וכיוצא באלו.

זאת ועוד; ככל שנמצא כי קיימת זיקה מספקת בין החברה לפלוני, כגון שפעל למען החברה, השתתף ומחזיק במידע על עסקיה ופעילותה, או להבדיל, הוא מחזיק בנכסים או מניות שלה אך מסרב לפרט את דרך ההחזקה, הרי שתתכן אף תתכן הטלת חבות אישית לשיתוף פעולה על פלוני שהינו אזרח ישראלי, מקום בו הוא מקיים זיקה מספקת לחברה בפירוק, או לגוף שדרך אחזקותיו עולה לדיון. אציין בהקשר זה את נושא אכיפת שיתוף פעולה והיחס בין עניין זה למערך שרשורים המקשה על פעולה בדרכים "רגילות" והצורך למנוע מצב שבו מקנה מערך שרשורים חסינות דה-פקטו מפני הדין, אפנה לפש"ר 3000/08 אלי רייפמן.

לעניין השפעת הליך הפירוק של חברת האם על ענייני החברות הבנות, הרי די אם אעיר בקצרה, כי אכן ההליך הנוכחי עניינו פירוקה של חברת האם, ולא של החברות הבנות, ואי לכך אין המפרק הזמני, מעצם מעמדו כמפרק זמני של חברת האם, הופך או מקבל סמכויות של מפרק החברות הבנות. עם זאת, היה ונכס או התחייבות מסויימת משותפת לחברת האם ולאחת מחברות הבת, מקנה למפרק הזמני מעמד מתוקף מעמדו ככזה לאותו נכס או מערכת. זאת ועוד; ככל שעסקינן בשאלה האם וכיצד משפיע מפרק על הסמכויות בדבר חתימה אלקטרונית, הרי שהמבקשת עצמה מודה, כי הדין מחיל את סמכויות המפרק לעניין זה. נוכח האמור לעיל, הרי שספק בתקפותו של הניסיון לאבחן בין מפרק קבוע לזמני בעניין זה. זאת, שהרי הסיבות לפרישת סמכויות המפרק על פעילויות מסוג זה, נובעות הן מהטעם היסודי של תחולת דיני חדלות הפירעון, ובראשן הפיכת המפרק למוסמך לפעול בשם החברה – ואין ספק, כי מפרק זמני תופס את החברה, אף אם באורח זמני ולא חלוט, מרגע בו מונה בידי בית המשפט. לטעם זה מצטרף אף הטעם הפרקטי המבקש למנוע מצב בו החברה פועלת ב"שני ראשים", וברי שאין להכשיר מצב בו חרף מינוי המפרק, מוסיפה ההנהלה הקודמת, במיוחד באותם מקרים בהם יש חשש להברחת נכסים ולניסיון לסכל את הפירוק, לפעול בנכסי החברה ולבצע פעולות, בלא תיאום ובלא רשות. אין כל צורך להכביר מילים, כי אף יכולת לחתימה אלקטרונית הינה פעולה מהותית, ובוודאי שלא יתכן מצב, בו מתעלמת הנהלת חברה מכך כי מונה לה מפרק זמני, וממשיכה את פעולותיה "כתמול שלשום", וזאת אף בלא שתטרח לקבל היתר מבית המשפט.