זיגל נ' לביטוח

פסק דין

בפני תביעה שעניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 25.8.11 ברח' דרך בית לחם בירושלים.

במועדים הרלבנטיים לכתב התביעה היה התובע הבעלים של רכב מסוג מאזדה לאנטיס מ.ר. 74-057-51 (להלן: "רכב התובע").

הנתבעת היתה במועדים הרלבנטיים מבטחת הרכב מ.ר. 24-580-62, אשר היה נהוג על ידי הגב' קובי אסתר (להלן: "רכב הנתבעת").

מוסכם בין הצדדים כי ביום 25.8.11 אירעה התנגשות בין צדו הימני אחורי של רכב התובע לבין הדלת הימנית קדמית של רכב הנתבעת.

המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת החבות: גרסת התובע הינה כי במועד התאונה עמד רכב התובע בחניה ברח' דרך בית לחם. בעת התאונה היה ברכב קונה פוטנציאלי אשר בדק אותו, ואז הרגיש הקונה מכה חזקה ברכב מאחור. לטענתו, הנהגת ברכב הנתבעת פגעה ברכב התובע בצדו הימני אחורי.

גרסת הנתבעת לאופן התרחשות התאונה היא שונה. לגרסתה, כאשר נסעה נהגת הנתבעת ברח' דרך בית לחם בירושלים יצא לפתע התובע מחניה בנסיעה לאחור בחוסר זהירות והתנגש ברכב הנתבעת בדלת הימנית קדמית.

דיון והכרעה

העידו בפני התובע, העד מוסא מוג'האד אשר היה ברכב בעת התאונה והנהגת ברכב הנתבעת.

התובע חזר על גרסתו בכתב התביעה, אך כשנשאל בחקירתו הנגדית האם ראה את התאונה השיב כי עמד בצדו השני של הכביש בעת התאונה וכי לא ראה את התרחשות התאונה.

העד מטעם התובע, מר מוסא מג'אהד, אשר היה ברכב התובע בעת התאונה, העיד כי כאשר רכב התובע עמד בחניה פגע בו רכב הנתבעת בחלקו הימני אחורי. עוד העיד העד כי בעקבות המכה נהדף רכב התובע לעבר רכב אחר שעמד לפניו ופגע בו מאחור.

אציין כי התרשמתי באופן שלילי ממהימנות עדותו של העד. כך, גרסתו כי בעקבות המכה שקיבל רכב התובע נהדף לעבר הרכב שעמד לפניו, אינה מתיישבת עם אופן חניית כלי הרכב על-פי התמונות של מקום האירוע שהוצגו בפני. מהתמונות עולה כי כלי הרכב חנו במאונך לכביש ולא בצידי הכביש. מכאן שכלי הרכב האחרים חנו משני צידי רכב התובע ולא מלפניו או מאחוריו. יוצא, שגם אם בעקבות המכה נהדף רכב התובע קדימה הרי שלא היה יכול לפגוע מאחור ברכב אחר, שכן לא היו כלי רכב שעמדו לפניו. כך גם עדותו של העד כי מדובר בחניה בכביש כאשר אין מדרכה המפרידה בין הכביש לבין נתיב הנסיעה אינה עולה בקנה אחד עם התמונות של המקום שהוצגו בפני, מהן עולה בבירור כי קיימת מדרגה בין הכביש לבין מקום חניית כלי הרכב.

נהגת הנתבעת העידה כי נסעה בנתיב הימני בדרך בית לחם ולפתע העד מטעם התובע אשר נהג ברכב נסע לאחור ופגע בצידו הימני קדמי של רכב הנתבעת.

התרשמתי באופן חיובי מאמינותה של הנהגת מטעם הנתבעת ועל אני מבכרת את גרסתה באשר לאופן התרחשות התאונה. גרסתה אף מתיישבת עם מוקד הנזק ברכב הנתבעת שהינו בדלת הימנית קדמית. אילו היתה נכונה גרסת התובע, הרי שהפגיעה ברכב הנתבעת היתה צריכה להיות בחזית הקדמית של הרכב ולא בדלת הקדמית ימנית.

לפיכך אני קובעת כי האחריות לתאונה רובצת על הנהג מטעם התובע אשר יצא מחניה בחוסר זהירות ומבלי שווידא כי הכביש פנוי ופגע ברכב הנתבעת.

התוצאה היא שאני דוחה את התביעה. התובע יישא בהוצאות הנתבעת ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,000 ₪.

ניתן היום, כ"א אייר תשע"ב, 13 מאי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: