זיבליק אברהם ואח' נ' זיו שלמה ואח'

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט ש' סרחאן) מיום 14.9.11

פסק דין

בפני בית משפט השלום מתבררת תובענה לפירוק שיתוף במקרקעין, בה שותפים בעלי הדין. בית המשפט מינה את ב"כ המבקשים ככונסי נכסים לשם הפירוק. עורכי הדין עשו למכירת המקרקעין, פועלם עלה יפה, והמקרקעין אמנם נמכרו. אחר הדברים הללו פנו המבקשים לבית המשפט קמא על מנת שיפסוק לבאי כוחם את שכרם בגין המכירה, ובקשתם נדחתה. נוסף על כך נדחתה בקשתם לחתום על פסיקתא, המאשרת את המכירה. על החלטה זו הם משיגים, בבקשת רשות ערעור שהניחו לפניי. לבקשתי ניתנו תשובותיהם של המשיבים, והם מבקשים להותיר את ההחלטה על כנה, אם כי בבקשתם ישנה התנגדות לפסיקת השכר בלבד. אין בה הבעת עמדה ביחס לחתימה על הפסיקתא.

דחיית בקשת המבקשים לפסיקת שכר באי כוחם מקורה בכך, שבעת המינוי (בשנת 2006) הצהירו עורכי הדין, כי הינם מוותרים על שכר טרחתם ככונסי נכסים. המבקשים מסבירים, כי הם אמנם ויתרו על שכרם ככונסי נכסים, אך לא ויתרו על שכרם כעורכי דין, שעסקו בעסקת המכר הנדונה.

בסוגיה זו דעתי כדעת השופט קמא. אינני מקבל את ההבחנה שמבקשים המבקשים לעשות בין השכר ככונסי נכסים לבין שכרם כעורכי דין. מלאכת מכירת המקרקעין מהווה חלק בלתי נפרד ממלאכת כינוס הנכסים, ומשויתרו עורכי הדין על שכרם ככונסי נכסים, פשיטא שויתרו על כל פעולה שתיעשה בקשר עם הכינוס, ובכלל זה מכירת המקרקעין. לב"כ המבקשים אין, אפוא, להלין כי אם על הויתור שויתרו בשעתם.

ככל הנוגע לחתימת הפסיקתא – סירובו של בית המשפט קמא לחתום עליה נבע מכך, שבית המשפט המחוזי (בהליך ערעור) חתם על פסיקתא, ולכן לא ראה עוד מקום לחתימה על פסיקתא נוספת. על כך טוענים המבקשים, כי הפסיקתא עליה ביקשו מבית המשפט קמא לחתום אינה זהה לזו עליה חתם בית המשפט המחוזי.

בעניין זה לא הביעו המשיבים כל התנגדות, ולכן, בלא שאתן את דעתי לנכונות החלטתו של השופט קמא, הנני מקבל את הערעור ומורה על חתימת הפסיקתה בידי שופט השלום.

לפי תוצאה זו אינני רואה ליתן צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ד כסלו תשע"ב, 20 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: