זיאדנה נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול איסור מנהלי על שימוש ברכב אשר הוגשה בהתאם לס' 57ב לפקודת התעבורה.

הצדדים אינם חלוקים על כך כי ביום 23.6.13 , בעקבות שימוע בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב, החליט קצין המשטרה על השבתה מנהלית של רכב המבקש למשך 30 יום בגין עבירה של עקיפה מסוכנת בדרך לא פנויה תוך חציית קו הפרדה רצוף שלא היה בסמוך לו בצידו הימני קו קטעים.

תחילה אתייחס לטענת ב"כ המבקש, שהקצין בשימוע כלל לא התייחס לטענות בעל הרכב. לעניין זה אציין, כי לא הוגש לעיוני טופס השימוע לעניין איסור השימוש ברכב כך שאיני יכול לקבוע כי טענה זו מבוססת. יתרה מזו, מעיון בטופס השימוע לעניין רישיון הנהיגה, שנערך באותו יום, נכתבה בבירור גרסת הנהג עובר העבירה לכאורה כשהוא מכחיש בצוע העבירה כך שלא ניתן לקבוע כי הקצין הפוסל התעלם מטיעונים אלו וזאת כאשר הקצין מציין שמדובר בעבירה חמורה מאד על פי הנסיבות, דהיינו הקצין התייחס לנסיבות המקרה.

עיינתי בחומר החקירה ומצאתי ראיות לכאורה לכך שהנהג, בן משפחתה של המבקש, נעצר על ידי שוטרת לאחר שהבחינה בו סוטה לנתיב הנגדי, עוקף רכב שעקף לפניו ועוד בטרם חזר לנתיבו היה קרוב לרכב פרטי שנסע לפני השוטרת כאשר נהג הרכב שלפני השוטרת נאלץ לסטות לשוליים ע"מ לא לפגוע או להפגע מהרכב העוקף, השוטרת סימנה כי מסומן קו הפרדה רצוף שאין בכוון נסיעת הנהג קו מקווקו מימינו, היא נסעה תוך שמירת קשר עין רצוף אחר הרכב, עצרה אותו ורשמה את הדו"ח.

אציין כי טענת ב"כ המבקש בעניין בעייתיות בחומר הראיות, דינה לעלות לדיון אם וכאשר תבחר המבקש לכפור באשמתה בתיק העיקרי. אך אציין כי בשלב זה בית המשפט מסתפק במציאת ראיות לכאורה, ואילו קיימות.

עפ"י ס' 57ב(ב) לפקודת התעבורה, בית-המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

"(ב)

1.הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו והסכמתו.

2.מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ובעל הרכב עשה ככל שביכולתו כדי למנוע את העבירה."

עפ"י ס' 57ב(ג):

"בית-משפט רשאי לבטל את הודעת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, בתנאים או ללא תנאים, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב".

לא נטענה בפני כל טענה, שהרכב נלקח מבעלת הרכב ללא ידיעתה או הסכמתה או שניסתה לעשות כל פעולה שהיא ע"מ למנוע את ביצוע העבירה או כל טענת הגנה אחרת בנושא.

שקלתי היטב את טעוני המבקש שיגרמו לו ולמשפחתו, קשיים רבים בניהול אורח חייהם, בעקבות השבתת הרכב. ולעניין זה אציין כי בדברי ההסבר להצעת החוק עולה כי המחוקק היה מודע לפגיעה הכלכלית ולפגיעה באורח החיים של בעל הרכב, פגיעות הנלוות לסנקציה של איסור השימוש ולמרות זאת הוטלה מגבלה זו כדי להילחם במתרחש בכבישים וכדי לוודא שבעל הרכב יעשה ככל שביכולתו כדי למנוע עבירות בעת השימוש ברכבו. הפגיעה במבקש בהקשר זה, מוגבלת ל- 30 יום, הינה מידתית וסבירה ביחס לחומרת העבירה ונסיבותיה.

עוד אציין, כי כיוון שהנהג בפועל הוא בן משפחתו של המבקש, הרי בהחלט יתכן שבמצב זה השבת הרכב לידי המבקש משמעותה – השבת הרכב לקרבתו של עובר העבירה עצמו ובכך בבחינת שימת מכשול בפני מי שעלול להיכשל בו.

לאור האמור מצאתי החלטת הקצין סבירה.

הריני דוחה את הבקשה.

זכות ערר כחוק.

המזכירות תשלח החלטתי זו לצדדים.

חומר החקירה יושב לידי המשיבה.