זיאדה נ' בושריאן ואח'

פסק דין

התובע תובע סך 3,690 ₪ בגין נזקים, שלטענתו נגרמו לו כתוצאה מתאונת דרכים, שאירעה ביום 05/03/08 ברח' דוד ילין בירושלים בין רכבו (מס' רישוי 66-516-25) (להלן – רכב התובע), שבו נהג, לבין רכב (מס' רישוי 93-257-25) , שבו נהג הנתבע 1 (להלן – נתבע) (להלן – רכב הנתבע). התביעה נגד הנתבעת 2, שהוציאה פוליסה לביטוח השימוש ברכב הנתבע במועד הרלבנטי, נמחקה בהסכמת התובע לאחר שהתברר כי הכיסוי הביטוחי מותנה בכך שגיל הנהג ברכב יעלה על 35 שנה, ואילו גילו של הנתבע פחות מכך.

כל נהג ייחס את האחריות לתאונה לנהג האחר.

אין חולק, כי רח' דוד ילין, בקטע בו אירעה התאונה, הוא כביש חד-סיטרי וכי התאונה אירעה באזור צומת עם רחוב, שמצוי בצד שמאל לפי כיוון הנסיעה ברח' דוד ילין (רח' זכרון משה, לדברי התובע; הנתבע לא ידע את שמו של הרחוב) (להלן – הרחוב השמאלי) (להלן – הצומת). כן אין חולק, כי זכות הקדימה בצומת היא לרכבים שברח' דוד ילין.

לפי גרסת התובע ועדותו, התובע נסע ברח' דוד ילין, הנתבע הגיע מהרחוב השמאלי מבלי לתת זכות קדימה לרכב התובע והתנגש בו בחלקו הקדמי השמאלי (החלק הקדמי בכנף השמאלית הקדמית והצד השמאלי של המגן הקדמי).

לפי גרסת הנתבע ועדותו, הנתבע הגיע מהרחוב השמאלי, ולאחר שנכנס לצומת, רכב התובע, שחנה במקום חניה ברח' דוד ילין (חניה המקבילה לרחוב והמצויה בצידו הימני של רח' דוד ילין), יצא ממקום החניה ופגע ברכב הנתבע.

אין בידי להעדיף אחת מהגרסאות על משנתה. פירוש הדבר, שהתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת גרסתו. על כן, ההכרעה בשאלת האחריות תיעשה על פי גרסת הנתבע, שהיא ברירת המחדל, משהתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת גרסתו.

יצוין, כי לפי גרסת הנתבע, מקום חניית רכב התובע היה בקטע רח' דוד ילין שבצומת (ראו שני תרשימי הנתבע, שצורפו לכתב הגנתה של הנתבעת 2). בשים לב לכך, אני מוצא כי יש לחלק את האחריות לתאונה בין שני הנהגים בחלקים שווים. היה על כל אחד מהם, במידה שווה, לשים לב לרכב האחר ולנקוט בצעדים שימנעו את התאונה.

לענין שיעור הנזק, הוכח סכום עלות תיקון הנזק שנגרם לרכב התובע בתאונה – סך 2,429 ₪ לא כולל מע"מ - כמפורט בחוות הדעת השמאית שצורפה לכתב התביעה; כן הוכחה עלות שכ"ט שמאי בגין בדיקת רכב התובע ומתן חוות הדעת – סך 439 ₪ לא כולל מע"מ - לפי קבלה שצורפה לכתב התביעה. התובע אינו זכאי לפיצוי על מע"מ ששילם או ישלם בגין תיקון הרכב ושכ"ט שמאי, מאחר ורכב התובע הוא מונית, כך שמע"מ שמשולם על ידי התובע מנוכה מהסכומים שהוא מעביר לשלטונות מע"מ בגין מע"מ הנגבה על ידו.

בנוסף תבע התובע סך 480 ₪ בגין אבדן הכנסה עקב הצורך להשבית את רכב התובע למשך שני ימי עבודה, שזו התקופה הדרושה לתיקונו על פי הנאמר בחוות הדעת השמאית שצורפה לכתב התביעה (צורף לכתב התביעה אישור של מנהל חשבונות, שלפיו בחודשים ינואר-פברואר 2008 הסתכם המחזור היומי הממוצע של המונית בסך 240 ₪) . אין לכלול ענין זה בסכום הנזק, מאחר ועד היום לא בוצע התיקון. אוסיף, כי אף אם היה מקום להביא בחשבון ימי השבתת רכב התובע לצורך תיקונו, הנתון הרלבנטי לענין הינו הרווח היומי הממוצע של התובע, ולא המחזור היומי הממוצע.

על כן, שיעור הנזק המלא מסתכם בסך 2,868 ₪ (2,429 ₪ בגין עלות תיקון רכב התובע בתוספת סך 439 ₪ בגין שכ"ט שמאי), ולאחר שערוך על בסיס הפרשי הצמדה וריבית לתקופה שממועד הגשת כתב התביעה (04/06/08) ועד היום מגיע הסכום לסך 3,210 ₪. נוכח חלוקת האחריות בין שני הצדדים בחלקים שווים, על הנתבע לשלם לתובע מחצית מהסכום.

לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך 1,605 ₪. ככל שהסכום לא ישולם תוך 30 יום מהיום, תחולנה לגביו הוראות סעיף 5(ב) לחוק פסיקת ריבית והצמדה התשכ"א-1961 ומועד מתן פסק דין זה יהווה המועד לביצוע התשלום לצורך הוראות הסעיף האמור. נוכח התוצאה, יישא כל צד בהוצאותיו.

ניתן היום, י"א אב תש"ע (22 יולי 2010), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק מסק הדין לתובע ולנתבע 1.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: