זיאדה ואח' נ' בנק ירושלים לפיתוח ומשכנתאות

פסק דין

בפניי תביעה כספית, אשר הועמדה על סך של 347,573.10 ₪, נכון למועד הגשתה, בסך הכל.

לטענת התובע, כעולה מכתב התביעה, קיבלו נתבעים 1-3, הלוואה, כל אחד בסך 27,500 ₪, מאת הבנק התובע. לשם הבטחת ההלוואה מישכנו הנתבעים את חלקת הקרקע (חלקה 56 בגוש 18792 בקרקעות אבו-סנאן) , אשר רשומה על שמו של נתבע 5, אשר הינו דודם, ואת כל הבנוי עליה. הנתבעים הציגו מצג כאילו לכל אחד מהם זכויות ביחידת מגורים בקרקע. לתובע התברר, כי לא מדובר ביחידות מגורים נפרדות וחלק מהבתים נבנו שלא כדין. נפתח תיק הוצל"פ נגד הנתבעים ומונה כונס נכסים. נתבעים 4-5 פנו לתובע וביקשו להסדיר את חובם של נתבעים 1-3 והתחייבו לסלק את החוב, אלא שגם הם לא עמדו בתשלומים (הסכם מיום 27.2.2000, אשר נחתם בין התובע לבין נתבעים מס' 4-5, ואשר לטענת התובע מיטיבים תנאיו בסופו של דבר גם עם הנתבעים 1-3).

לטענת התובע מתחלק החוב בין הנתבעים כדלקמן: נתבע 1 – 90,792.80 ₪. נתבע 2 – 178,489.55 ₪. נתבע 3 – 78,291.30 ₪. נתבעים 4-5 – 347,573.10 ₪ (חובם של שלושת הנתבעים יחד).

הנתבעים טוענים, מנגד, לכפל דיון ומעשה בית דין, מאחר והתובע כבר הגיש נגדם שטר חוב לביצוע והליכי משכון. הנתבעים טוענים, כי הם לא חייבים לתובע דבר. לפי כתב התביעה של הנתבעים בתיק 7068/01, טוענים הנתבעים, כי הם נמצאים ביתרת זכות ולמעשה הם זכאים להחזרים מהבנק, וזאת מכיוון ששילמו סכומים רבים על חשבון החוב. הנתבעים צירפו חוות דעת מומחה שקובע, כי הם נמצאים ביתרה חיובית אצל התובע. בנוסף, הועלתה טענה של מי מהנתבעים על שינוי תנאי ההלוואה שניתנה להם.

התיק (ת"א 919/04 נשוא פס"ד זה) היה מאוחד עם התביעה בת"א 7068/01 (תביעה נגדית של הנתבעים כנגד התובע) ואולם זו נמחקה ע"י השופטת בית נר לאחר שהתובעים נמנעו מלהגיש תצהירים מטעמם.

ביום 15.8.2006 מונה מומחה מטעם בית המשפט בתיק, רואה החשבון מר יעקב אביטל.

ביום 17.6.2009 הוגשה חוות דעת המומחה, וביום 5.4.2009, לאחר שענה המומחה אביטל לשאלות הבהרה מטעם התובע, הוגשה חוות דעת מתוקנת וסופית מטעם המומחה.

יצוין כבר כעת, כי חוות דעתו המתוקנת של המומחה אביטל כוללת סכומים שונים בצורה משמעותית מאלה שסוכמו בחוות הדעת הראשונה. על פי חוות דעתו המתוקנת של המומחה מסתכם חוב הנתבעים בסך כולל של 415,616.32 ₪ נכון ליום 9.2.2004, כאשר אם יחליט בית המשפט לקבל את תנאי ההסכם משנת 2000 מצטמצם החוב לסך של 338,981.36 ₪, כאשר המומחה מפרט את חישוב הריבית בכל אחת מהחלופות.

ביום 17.11.2010 נוהל דיון בתיק במסגרת קדם משפט מורחב ולאחר שהצדדים וויתרו על חקירת בעלי הדין והמומחה נחקר בישיבה זו ארוכות על חוו"ד ובמועד זה ניתנה החלטתי על סיום התיק בדרך של סיכומים בכתב לבקשת מי מהצדדים.

לאור סיום התיק בדרך זו, ניתן בזאת פטור ו/או הוראה על החזר מחצית שנייה של אגרת ביהמ"ש, אשר אם שולמה תוחזר לב"כ התובע תוך 30 יום.

סיכומי התובע הוגשו ביום 24.11.2010; סיכומי הנתבעים הוגשו ביום 6.1.2011.

לאחר עיון בכתבי הטענות, בתצהירים על נספחיהם, חוות הדעת מטעם הנתבעים, ושתי חוות הדעת מטעם מומחה בית המשפט, שאלות ההבהרה וסיכומי הצדדים, ניתנת בזאת החלטתי: דין התביעה להתקבל על פי החלופה השנייה לחוות דעת המומחה בית המשפט אביטל, וכפי שיפורט להלן.

הלכה למעשה, המחלוקת בין הצדדים, הינה בראש ובראשונה מחלוקת באשר ליתרה בשלושת ההלוואות השונות שנטלו הנתבעים, וכן באשר לתוקף ההסכם משנת 2000 ומשמעותו.

מדובר במחלוקת, אשר החלק הדומיננטי שבה, הינו תחשיב מקצועי-טכני, ובמצב דברים שכזה, ישנה משמעות מכרעת לחוות דעת מקצועית בעניין.

התובע התבסס על ספרי הבנק והתחשיבים הנערכים בו, אשר לטעמו של התובע יש לראותם כמחייבים, הן על פי הסכמי ההלוואות, הן עקב היותם "רשומה מוסדית" ובהתאם לדיני הראיות.

הנתבעים, מנגד, התבססו על חוות דעתו של רואה החשבון מטעמם סלימאן סלמן מיום 25.11.2001, אשר לפיה, מטבע הדברים, המצב הפוך בתכלית, והנתבעים (או למצער הנתבע מס' 3) נמצאים ביתרת זכות אל מול הבנק.

מובן שבמקרים מעין אלה, משקלה של חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט הינו רב מאוד, בהיותה חוות דעת מקצועית ובלתי תלויה.

המומחה כאמור שינה את הסכומים מחוות דעתו הראשונית לחוות דעתו המתוקנת יש לציין, כי אף על פי חוות הדעת הראשונית עמד חובם של הנתבעים על סכום של 157,274.35 ₪ בסה"כ, על פי החלופה האחת, ועל סכום של 302,706.08 ₪ על פי החלופה האחרת (המתחשבת בהסכם משנת 2000).

מטבע הדברים, הוקדשה חקירת המומחה בבית המשפט מצד הנתבעים, אשר ביקשו להעידו על חוו"ד על השינוי בעמדתו בין שתי חוות הדעת. בחקירתו הבהיר המומחה אביטל את הטעויות שנפלו בחוות דעתו הראשונה, ואשר חייבו את תיקונה כדלקמן: