זורניצר נ' בהלקר

החלטה

1.בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד המבקשת בהעדר הגנה.

ברקע הבקשה תובענה כספית שהגישה המשיבה כנגד המבקשת בטענה כי על המבקשת לשלם שכר טרחתה בגין ייצוגה ע"י המשיבה בתביעת נזקי גוף, כפי הנטען בכתב התביעה.

ביום 25.7.12 ניתן פסק דין כנגד המבקשת, כאמור בהעדר הגנה, וביום 6.8.12 עתרה בבקשה זו, לביטולו.

2.לטענת המבקשת נודע לה לראשונה על הגשת כתב התביעה כנגדה לאחר שקיבלה את פסק הדין שניתן בהעדר הגנה.

לדבריה, רק בדיעבד, לאחר חיפוש בתוך ערימת מסמכים המהווים את תיקה המשפטי של המבקשת אצל המשיבה, אשר נשלח אמנם אל המבקשת, מצאה המבקשת עותק כתב התביעה חבוי בתוכו, כשאין מצורפת לו הזמנה לדין.

המבקשת טוענת כי כאשר קיבלה את ערימת המסמכים סברה לתומה כי המשיבה שלחה לה את תיקה חזרה ובכך תם ונשלם העניין ביניהן.

המבקשת מציינת כי הינה אישה מבוגרת וחולנית, שאינה יודעת קרוא וכתוב, ילידת הודו אשר השפה העברית אינה שגורה בפיה.

לגופו של עניין טוענת המבקשת כי איננה חייבת למשיבה דבר מאחר וטיפולה של המשיבה במבקשת נעשה מכח מינוי של הלשכה לסיוע משפטי, על פיו הופנתה אליה לכתחילה, ולא באופן פרטי. המבקשת מדגישה כי לא חתמה על כל הסכם שכ"ט ולא התחייבה מעולם לתשלום שכ"ט למשיבה.

לדברי המבקשת במהלך ניהול ההליך המשפטי לא היתה מרוצה מייצוג המשיבה ולפיכך ביקשה כי תפסיק את הייצוג ואף פנתה במקביל ללשכת הסיוע המשפטי בבקשה כאמור. דרישת המשיבה לתשלום שכ"ט באותו מועד נתקבלה אצל המבקשת בהפתעה שכן כאמור, סברה כי היא מיוצגת ע"י המשיבה באמצעות הלשכה לסיוע משפטי.

המבקשת מפנה להליכים נוספים הקשורים בעניין, תלונה שהגישה לועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין והחלטת הועדה להעמיד את המשיבה לדין משמעתי, וכן תובענה שהוגשה ע"י המשיבה כנגד המבקשת באותו עניין נשוא התובענה הנוכחית, בבית המשפט לתביעות קטנות בבאר שבע, ואשר נמחקה ביוזמת המשיבה.

3.בתגובתה, שאינה נתמכת בתצהיר, טוענת המשיבה ראשית כי ענייני המבקשת מנוהלים ע"י בתה, יוספה פנקר. כן, טוענת המשיבה כי בקשת המבקשת הגיעה אליה באיחור של כ-3 חודשים, וכי מכל מקום לא הכחישה עובדת קבלת כתב התביעה, אלא רק את ההזמנה לדין.

עוד טוענת המשיבה כי המבקשת בחרה שלא להגיש כתב הגנה על אף שעשתה כן במסגרת התביעה הקודמת בבית המשפט לתביעות קטנות, וכי ייצגה את המבקשת באופן פרטי ומשדרשה את שכרה החלו התחמקויות בטענה כי הייצוג הינו באמצעות לשכת הסיוע.

בשל פניותיה של בת המבקשת ללשכה לסיוע משפטי ולמוסדות של לשכת עוה"ד במסגרתן הוכפש שמה של המשיבה כפי הנטען, הגישה המשיבה תביעת לשון הרע, שאינה מעניינה של תביעה זו.

4.ראשית יובהר כי נוכח מועד מתן פסק הדין הוגשה הבקשה לביטולו בתוך המועד הקבוע לכך.

באשר לעילות הביטול, טוענת המבקשת למעשה לביטול פסה"ד מתוך חובת הצדק, בטענה לפגם בהמצאה, ומעבר לכך, לעמדתה עומדות לה טענות הגנה הראויות להתברר.

באשר להמצאה, מלבד העובדה כי תגובת המשיבה לא נתמכה בתצהיר, ממילא אף בחינת התגובה גופה מעלה כי המשיבה אינה סותרת גרסת המבקשת בדבר אופן משלוח כתב התביעה לידיה וטענתה כי לא צורפה לו הזמנה לדין. במובן זה אמנם נלמד ספק באשר לכשרות ההמצאה, במיוחד נוכח נתוניה האישיים של המבקשת.

גרסת המבקשת באשר לאופן ההמצאה עשויה בהחלט להוות סיבה מספקת למחדל שבאי הגשת כתב הגנה במועד, והעובדה כי התגוננה בעבר בתביעה זהה שהוגשה כנגדהמהווה אך חיזוק לאמור.

מכל מקום, כידוע, בבקשות מסוג זה מלבד בחינת סיבת המחדל נשמר מקום רב משקל לשאלת סיכויי ההגנה.

מאחר ועמדת המוצא עפ"י ההלכה הנוהגת בסוגיה גורסת כי יש להעדיף, דרך כלל, את השגת המטרה העיקרית של עשיית משפט צדק על פני מגמה של שמירה קפדנית על כללי הפרוצדורה, אין מקפידים עם המבקש ואין מחויב הוא להראות כי הגנתו היא איתנה ובטוחה, אלא די לו אם יראה כי ההגנה אפשרית, כי שמיעת עמדתו בנושא המחלוקת אכן עשויה להוביל את בית המשפט ליתן החלטה שונה מזו שניתנה.