זורוב נ' קלגין

החלטה

לפניי בקשת הנתבעת (להלן: "המבקשת") לביטול פסק דין מיום 21.1.13, שניתן על ידי בהעדר הגנה.

ביום 8.4.12 הגיש המשיב כנגד המבקשת תביעה כספית על סך של 66,000 ₪, שעניינה הוצאת לשון הרע, באשר לטענתו פרסמה המבקשת דבר חקירתו במשטרה. משלא הוגש כתב הגנה במועד, ניתן כנגד המבקשת פסק דין, בהסתמך על אישור מסירה מיום 31.7.12 (להלן: "פסק הדין").

טענות הצדדים

1.המבקשת טוענת כי יש לבטל את פסק הדין מכוח "חובת הצדק". לטענתה, כתב התביעה אומנם התקבל אצלה, אך לא צורפה אליו הזמנה לדין לפי תקנה 214ד לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"). המבקשת טוענת כי אי הגשת כתב ההגנה במועד אינו נובע מזלזול בבית המשפט כי אם במחדל בתום לב, שכן סברה כי אין מקום לבצע כל פעולה עד להמצאת ההזמנה לדין. עוד לטענתה, לא התייצבה לדיון אשר התקיים ביום 21.1.13, בשל כך שלא קיבלה לידיה הזמנה לדיון.

2.המבקשת מוסיפה וטוענת כי סיכויי ההגנה שלה טובים, כפי העולה מכתב ההגנה אשר צורף לבקשה. עוד טוענת היא לפגם מהותי בתצהיר המשיב, התומך בבקשתו למתן פסק דין בהעדר הגנה.

3.המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, המבקשת לא הצביעה בבקשתה על טעם, ולו דחוק, לאי הגשת כתב ההגנה מטעמה. כמו כן, הגנתה לא פורטה במסגרת הבקשה וכתב ההגנה צורף לבקשה ללא רשות בית המשפט. לפיכך, לטענתו, לא מתקיימת אף לא אחת מן העילות לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד ודין הבקשה להידחות.

דיון והכרעה

4.תקנה 201 לתקנות קובעת כי "ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה - לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים...".

5."שתיים הן, כידוע, העילות האפשריות לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד: ביטול מתוך חובת הצדק וביטול מכוח שיקול-דעתו של בית המשפט. מקום בו החליט בית המשפט בהיעדרו של מבקש הביטול אף שלא היה רשאי להחליט בהיעדרו, כגון שהמבקש לא הוזמן, קמה למבקש עילת ביטול מתוך חובת הצדק. הפגם שנפל בהליך, בשל מתן ההחלטה במעמד צד אחד, מהווה עילה מספקת לביטול ההחלטה... (ראה י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (אמינון, מהדורה 6, בעריכת ש' לוין, 1990) 696).

שונים פני הדברים מקום שבית המשפט מתבקש לבטל החלטה שניתנה במעמד צד אחד, אף שעצם קיום הדיון בהיעדרו של המבקש לא נפל פגם, כגון שהמבקש לא התייצב לדיון אף שהוזמן. במקרה כגון זה נתון דבר הביטול לשיקול-דעתו של בית המשפט. בבואו להפעיל את שיקול-דעתו, אם להיענות לבקשת הביטול אם לאו, יבדוק בית המשפט וישקול, לא רק אם יש בפי המבקש טעם להצדקת היעדרותו מן הדיון שהתקיים, אלא גם – ובעיקר ¬אם, לגופו של עניין, עשוי הביטול להצמיח לו תועלת; לאמור, אם שמיעת עמדתו בנושא המחלוקת אכן עשויה להוביל את בית המשפט למתן החלטה שונה מזו שניתנה..." (ע"א 5000/92 יהושע בן ציון נ' אוריאל גורני, פ"ד מח(1) 830).

6.כאמור, בין שני הטעמים שעל בית המשפט לשקול בבואו לדון בבקשה לביטול פסק דין מכוח שיקול דעת – הטעם למחדל והטעם של סיכויי ההגנה, הטעם השני עיקר והטעם הראשון טפל לו (רע"א 2979/97 תעשיות רכב בע"מ נ' ראש אברהם, דינים עליון, כרך נ"ב 718).

7.בע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד ל"ז (4), 431 נקבע כי "... אם מסתבר כי אי ההופעה אירעה כתוצאה מצירוף נסיבות אומלל, מתוך אי הבנה או בהיסח הדעת, או אף בשל רשלנות מצד המבקש או ב"כ, ויחד עם זאת מסתבר כי יש למבקש הגנה סבירה לגופו של עניין, כי אז יהיה ביהמ"ש נוטה בדרך כלל, לקבל את הבקשה ולאפשר את ליבון הנקודות השנויות במחלוקת לגופן".

8.עוד נקבע כי בבוא בית המשפט לבחון את סיכויי ההצלחה של ההגנה, אמת המידה המקובלת נודעת לקיומן של טענות ממשיות הראויות לבירור [רע"א 10292/02 סופרזול קינן את ביזמן בע"מ נ' ירמיהו עייני חברה לבניין בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים)].

9.לאחר עיון בבקשה, בתגובה, בתשובה לתגובה ובכתב ההגנה על נספחיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. ואנמק.

10.אין חולק בין הצדדים כי כתב התביעה התקבל בידי המבקשת. המבקשת טוענת כי משלא צורפה לו הזמנה לדין, הרי שהוא לא הומצא לה כדין (סעיף 2 לבקשה).

11.אין בידי לקבל טענה זו. די בכך שהמבקשת קיבלה לידיה את כתב התביעה, כדי להטיל עליה החובה לברר בדבר ההליך המשפטי המתנהל כנגדה. בעניין זה נפסק, כי העדר הזמנה לדין מהווה לכל היותר פגם טכני שאין בו כדי לשמוט הבסיס תחת ההמצאה. אם הודה בעל דין כי הכתב התקבל בידו, לא תישמע טענתו כי חל פגם טכני בהמצאת כתב בי הדין בידיו (ע"א 203/84 יעיש נ' אהרון, פ"ד מ(1) 328).

12.מכאן, שאין לבטל את פסק הדין מכוח "חובת הצדק". עם זאת, סבורתני כי יש מקום לבטל את פסק הדין מכוח שיקול דעת בית המשפט. ואפרט.

13.אומנם, לא מצאתי הצדק המניח את הדעת למחדל המבקשת, אולם לא כך הם פני הדברים ביחס לסיכויי ההגנה של המבקשת.

14.מעיון בכתב ההגנה אשר צורף לבקשה, עולה כי קיימת למבקשת הגנה אפשרית הראויה לבירור. כך, במסגרת כתב ההגנה, טוענת המבקשת כי התלונה אשר הוגשה על ידה במשטרה כנגד המשיב איננה תלונת סרק וכי תיק המשטרה נסגר בהעדר ראיות ולא מטעם אחר. כמו כן טוענת המבקשת, כי פרסמה את האמת ופעלה בתום לב, ועל כן בנסיבות העניין היא חוסה תחת ההגנות של סעיפים 14, 15(3) ו- 15(8) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965.