זורבליוב נ' קיבלניצנקו

פסק דין

1.עסקינן בתביעה כספית שהגיש התובע מר יורי זורבליוב, מתווך במקצועו, לתשלום דמי תיווך בהתייחס לדירת מגורים ברח' גיסין 1/6 בראשון לציון (להלן: "הדירה").

בבסיס התביעה מונח הסכם שירותי תיווך עליו חתומה הנתבעת, הכולל, בין היתר, את התחייבותה לשלם דמי תיווך בשיעור 2% ממחיר העסקה "מיד עם ההסכמה בע"פ או בכתב על ביצוע העסקה או ברגע שיינתנו דמי קדימה בקשר עם העסקה", גם אם "יבוטל מסיבה כלשהי זכרון דברים ו/או כל חוזה שייחתם ו/או אף יוכרז כבטל" (להלן: "הסכם תיווך").

2.אין חולק כי הדירה הוצגה לנתבעת, בין בעלה של הנתבעת ובעלי הדירה נחתם זיכרון דברים, אשר בוטל, בהסכמה, בסופו של יום.

3.הצדדים חלוקים באשר לנסיבות בהן בוטל זיכרון הדברים.

בעוד התובע טוען כי בעל הדירה חזר בו מהסכמתו ("התחרט ורוצה יותר כסף") טוענת הנתבעת כי הביטול היה על פי הסכמת הצדדים לאחר שהוברר בבדיקה מול מחלקת ההנדסה בעירייה כי לא ניתן לבנות על הגג, ענין שעמד בבסיס העסקה כולה.

מחלוקת זו אינה צריכה להכרעה כפי שיובהר להלן.

4.הנתבעת לטענתה אינה חבה בתשלום דמי תיווך, זאת משחתמה על הסכם התיווך הכתוב בעברית, שפה בה היא מתקשה, לאחר שסשה (נציג התובע) הבהיר לי כי תחויב בדמי תיווך אם וכאשר תרכוש את הדירה-

"עמדתי ליד הבית ובא מתווך והוא אמר שקוראים לו סשה וחתמתי לו על הדף. הוא לא הראה לי מספר רשיון ולא הראה לי שום דבר. הוא ביקש שאני ארשום תעודת זהות, קשה לי מאוד לקרוא מסמכים ואני לא מבינה מה כתוב.

שאלתי על מה אני חותמת והוא אמר למה אני דואגת כל כך קודם שאני אראה את הדירה, שאלתי מה זה מספר שתיים (2% - ש.י.) והוא אמר שאם אני אקנה דירה אני אשלם להם על העבודה שלהם וזהו. ... אחרי זה לא ראיתי יותר את סשה"

(עמ' 2 לפרוטוקול ישיבת יום 18.12.08) (ההדגשה שלי - ש.י.)

5.עדותה של התובעת בענין זה מהימנה עלי.

מהתרשמותי שלי התובעת אכן לא יכולה היתה להבין מפאת קשיי שפה את האמור בהסכם התיווך ומקובלת עלי עדותה כי חתמה לאחר שאותו סשה "הסביר" לה את גדר התחייבויותיה.

הנתבעת בחרה שלא להעיד מי מנציגיה שהחתים את הנתבעת על הסכם התיווך (זהותו אינה עולה מהסכם התיווך עצמו) וענין זה עומד לה לרועץ-

"כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה"

(ע"א 548/78 שרון ואח' נ' לוי, פ"ד לה(1) 736)

6.עדותה של הנתבעת לא נסתרה ומשמצאתי ליתן בה אמון מלא, סבורה אני כי אין לחייבה בתשלום דמי תיווך אך בשל חתימתה על הסכם התיווך.

דומה עלי כי הכלל לפיו "דין הוא שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תוכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה הוא חתם ובמה התחייב" ו"חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו יהא תוכן המסמך אשר יהא" (ע"א 467/94 שוויץ נ' סנדור, פ"ד יט(2) 113), לא חל בנסיבות שבאו בפני, בהן, כאמור, שוכנעתי כי הנתבעת לא יכולה היתה לעמוד בעצמה על תוכן הסכם התיווך וחתמה עליו לאחר שנציג הנתבעת הבהיר לה בעל פה את גדר התחייבותה (בשונה מהכתוב בהסכם) מתוך אמונה כי אלה פני הדברים.

7.בשולי הדברים ולמעלה מן הצורך אציין כי לשיטתי שלי אין זה ראוי לחייב בתשלום דמי תיווך מלאים מקום שהעסקה לא יצאה אל הפועל ונכון הוא לקבוע בהסכם התיווך דמי תיווך בשיעור שונה בהתייחס לעסקה שלא יצאה לפועל, אשר ישקפו רך את "העבודה שהושקעה" ולא יתנו כל ביטוי ל"הצלחה" שלא היתה.

8.לפיכך, דין התביעה להדחות וכך אני מורה.