זועבי נ' מועצה מקומית בוסתאן אלמרג

פסק דין

1.בפנינו שתי תביעות שהדיון בהן אוחד.

התובע מר זוהיר זועבי כיהן בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו כמזכיר המועצה הנתבעת (להלן: "המזכיר").

התובע מר אנואר זועבי כיהן בזמנים הרלבנטיים לתביעתו כמנהל מחלקת החינוך של המועצה הנתבעת (להלן: "מנהל מחלקת החינוך").

מושא התביעות שבפנינו הינו טענתם העיקרית של התובעים לפיה הנתבעת לא שילמה את שכרם ולא הפרישה בגינם את ההפרשות שהיה עליה להפריש לקרן השתלמות בכל הנוגע לחודשים ינואר עד יוני 2009 (כולל) (להלן: "תקופת התביעה"), שבהם הושבתה העבודה במועצה ע"י עובדיה בגין אי תשלום שכרם במהלך תקופות ממושכות.

המועצה לא שילמה שכר למי מבין עובדיה השובתים בגין התקופה בה שבתו (למעט בגין שני החודשים הראשונים שלה, שלגביהם אין לתובעים תביעה).

לטענת התובעים – למרות השביתה – הרי שכל אחד מהם עבד באופן מלא וביצע את תפקידיו בעלי החשיבות במסירות, ולמרות זאת שכרם לא שולם, ולא הופרש בגינם ההפרשות לקרן השתלמות.

לפיכך תבעו את שכר העבודה לו היו זכאים בתוספת פיצויי הלנת שכר, וכן פיצוי בגין ההפרשות שהופרשו בחסר.

יוער כי התובע, מנהל מחלקת החינוך, תבע גם לחייב את הנתבעת לשלם לו מענק יובל לו היה זכאי בשנת 2007, החזר הוצאות רכב משתנות בגין השנים 2004 עד 2008, וכן החזר הוצאות נוספות של ביטוחים ואגרת רישוי.

הנתבעת, מצידה, תיארה בכתב הגנתה את מצבה הכלכלי הקשה בגינו נקלעה לחדלות פירעון וחוסר יכולת לשלם לעובדים את שכרם, ותיארה מצב של אנדרלמוסיה במשרדיה, כאשר בתקופת השביתה היו הם סגורים ונותקה אספקת החשמל והמים.

הנתבעת הודתה כי התובעים עבדו בתקופת השביתה, אולם טענה כי אין לה כל דרך לדעת מתי ובאיזה היקף.

עוד טענה כי בספריה רשומה יתרת חוב לתובעים בגין הלוואות שנטלו וטרם השלימו השבתן וכן בגין כספים שחויבו להשיב על פי הוראות הממונה על השכר בעקבות חריגות שכר, ואלה יש לקזז כנגד כל תשלום שיפסק לתובעים.

בכל הנוגע לתביעות לפיצויי הלנה וכן לאחזקת הרכב – נטענה טענת התיישנות.

2.שני התובעים הגישו תצהירי עדות ראשית, ובהם טענו בהדגשה כי בתקופת התביעה, שבה שבתו מרביתם המכרעת של עובדי המועצה, עבדו בהיקף מלא, ואף בהיקף נרחב יותר מאשר בדרך כלל, שכן חלק מהמשימות שבדרך כלל ובמצב רגיל לא היו בגדר תפקידיהם – נאלצו למלא בעצמם.

כל אחד מהתובעים פרש בתצהירו תיאור מפורט ומדוקדק של מכלול תפקידיו ומשימותיו וכיצד מילא אותם בתקופה המדוברת, לעיתים בתנאים לא תנאים, ממשרדים של מועצות אחרות או ממשרדי רואה החשבון החיצוני של המועצה, והביא כמיטב יכולתו אסמכתאות לכך שהמשימות שהיו בתחום אחריותו בוצעו.

התובעים נחקרו בפנינו על תצהיריהם, ובעדותם הרחיבו את התיאורים אודות העבודה שביצעו בתקופת התביעה.

עדותם הייתה עקבית ולא נסתרה, והתרשמנו מכנותם ומכך שתיארו נכוחה את הנסיבות להן נדרשו.

המועצה הנתבעת, מצידה, לא הביאה כל עדויות או ראיות מטעמה, ובא כוחה, שעשה כמיטב יכולתו עבור שולחתו, נאלץ להסתפק בחקירתם הנגדית של התובעים, ובדברי סיכום תמציתיים מטעמו.

3.נאמר כי על בסיס עדותם המהימנה של התובעים, שנתמכה באותם מסמכים שעלה בידיהם לשמור, אנו קובעים שבתקופת התביעה, בחודשים ינואר עד יוני 2009 כל אחד מהם עבד במלוא היקף משרתו.

נחה דעתנו כי כל אחד מהתובעים לא עשה דין לעצמו וניצל את האנדרלמוסיה ששררה במועצה, ומתוך אחריות לתושבי המועצה והכרה בחשיבות תפקידו – ביצע את מלוא משימותיו ככל יכולתו ועמד לרשות העבודה וביצע בפועל עבודה במלוא ההיקף הנדרש.